פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים. תשס"ה
פרשת וישלח בראשית ל"ב ד' - ל"ו
פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים. תשס"ה
פרשת וישלח בראשית ל"ב ג' - ל"ו
פרשה זו, דיונים, ייעוצים, והתלבטויות אישיות במרחב הפסיכולוגי יהודי,
מופיעים גם בפורום הפתוח "פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית",
באתר "פסיכולוגיה עברית."
http://www.hebpsy.net/forum.asp?id=25
מי מקור הסמכות שלך? בפני מי תיתן דין וחשבון.
יראה שמים, יראת אלוהים, יראה אחרת?
בפני מי אנו נותנים דין וחשבון? מי מקור הסמכות שלנו? אנחנו בעצמנו? המוסר והתרבות? אלוהים? הטבע? ההומניזם? החוק? השכל הישר והמדע? במשנה במסכת אבות פרק ג' א' אומר עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל "הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:" זוהי הצעתו של עקיבא. וכל אחד מאיתנו? מי הבוס שלו?
יעקב ומשפחתו חוזרים לארץ כנען. הוא בדרך לפגוש את אחיו עשיו שנשבע להרגו. וכך מסופר בבראשית ל"ב "(ו) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: יעקב מפחד מעשיו. (ז) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד...: בצר לו הוא פונה לאלוהים, (ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: אני חלש וקטן מודה יעקב, (י) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה...: רק אתה יכול להציל אותי, (יא) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:"
אלוהים הוא מקור הסמכות שלו ובאופן טבעי הוא מביע פחדו בפניו ומבקש את עזרתו. אמנם אלוהים הבטיח הבטחה כללית ליעקב, אבל כרגע הוא פונה אליו ומבקש ממנו השגחה פרטית. כמו שאנו סומכים על אורח חיים בריא או על החוק, אבל ברגע שאנו מאוימים, אנו פונים לסמכות עליונה כגון רופא, משטרה, צו מצפון, כושר השיפוט שלנו וכו' ומבקשים הגנה וסיוע.
הצעה אחרת לגמרי מציעים חכמנו זיכרונם לברכה במקומות שונים, יראת שמים או יראת אלוהים היא תחליף ליראת האיומים במציאות. במדרש בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ו מוצע לנו "...אל תתיירא מפני איש, שוטר ומושל, אלא מפני איש שאין בו יראת שמים..."
בספר משלי פרק י"ד מציע המחבר הצעה מרחיקת לכת עוד יותר, הוא מציע את יראת ה' כמקור לביטחון. (כו) בְּיִרְאַת ה' מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה: (כז) יִרְאַת ה' מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת: ובפרק א' במשלי (ז) יִרְאַת ה'...היא...רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר...שרק...אֱוִילִים בָּזוּ...לה:
אנו פוגשים את יעקב בפני הבחירה ביראת אלוהים במקום ביראה מפני עשיו. כדברי התלמוד הבבלי במסכת ברכות דף לג/ב "ואמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'..."
שוב לילה ושוב יעקב לבד. בבראשית ל"ב אנו קוראים על מאבקו להיות ירא שמיים: לבטוח בסמכות העליונה שבחר לשים מעליו. "(כד) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: הוא מבין כי זהו שליח אלוהים. (כה) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: יעקב נפגע, וזועק את זעקתו בשארית כוחו. מול בקשת המלאך לשחררו, הוא קורא: (כו) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: (כח) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל... (ל) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: (לא) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: (לב) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
המאבק הפנימי של יעקב עם אמונתו תם. הוא יוצא ממנו ירא אלוהים. הוא גם חווה סוג של פגיעה בהיותו ירא אלוהים. אי אכילת גיד הנשה מזכירה לנו את האפשרות להיות יראי שמים ופחות יראי איומים ארציים. עלינו לעשות את ההשתדלות שלנו, לפעול להגנתנו בדרך תורת אלוהים והשאר לבטוח באלוהים.
ניתן לנהל שיח מתמשך ומעמיק עם מקור הסמכות שזיהנו וששמנו מעלינו. ניתן לחזק את אמונתנו בחסדו וטוב ליבו של מקור הסמכות שבחרנו לשים מעלינו. נוכל לעשות את ההשתדלות שלנו, והשאר בידיו.
ברגע שננצח את מאבקנו, נהיה משיחים קטנים בעולמנו הפנימי, כפי שחזה ישעיהו בפרק י"א (א) משיח זה אלו הן תכונותיו, (ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': יש בו שכל, השכלה וידע, אינטואיציות, ניסיון חיים, ראיה רוחנית ויראת מקור סמכותו שהוא האלוהים.
שבוע טוב
יששכר
בזכות הזוגיות של רחל אימנו ויעקב רוח היהדות תחזור אל גוף עם ישראל ומדינתנו.
רחל בסכנת חיים ברגעי לידת בנימין. בשארית כוחותיה היא זועקת שם לילוד: "בן אוני" רוצה להיאחז בו...לחיות...אבל לא! היא מתה. נשמתה/רוחה פורחת.
מפרשים לנו בזוהר בפרשת וישלח את הפסוק: "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:" רבי אבא שאל: כיוון שכתוב ויהי בצאת נפשה, האם אין זה ברור כי מתה? מסתבר שלא. יש שם רגע מיוחד במינו! רחל נמצאת ברגעים של צאת נשמתה ולא מתה עדיין. בצאת נפשה, עדיין הספיקה לקרוא לבנה בשם "בן אוני" על שם הקושי העצום שהייתה נתונה בו. אולי האמינה ברגעים הללו שלא תצא נשמתה, שתאחז בו ותחיה. אבל מפני שלא חזרה נשמתה לגופה, נראה שמתה רחל מיתת הגוף, כלומר מוות קליני. אבל נפשה עדין הייתה קשורה לעולם הזה. יתכן שאת השם "בן אוני" נתנה נשמתה שכבר הייתה ללא גוף.
יעקב מחליף את שמו ל"בנימין". בן אוני הוא שם שנתנה הנשמה, שם רוחני. בנימין הוא גם שם של כוח: "בן יד ימין", אבל הוא שם ארצי. יעקב ורחל, חומר ורוח, בן אוני ובנימין. ביחד הם עם ישראל השלם. גם אם יפגע הגוף, העם או המדינה, רוח העם, רוח היהדות נשארת לעד. רוח היהדות ממתינה לגוף חדש. כך היה כל תקופת הגלות אחרי חורבן הבית, הגוף, הארץ. כך גם היום, כשהמדינה והנהגתה הולכים ונהרסים. רוח היהדות ממתינה ואף תורמת לריפוי הגוף, העם והמדינה.
מתי קרה אירוע לידת בנימין? על פי בראשית פרק לה, דרמה זו התחוללה מיד אחרי שאלוהים נגלה ליַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם ומברך אותו ששמו יקרא ישראל וארץ ההבטחה, היא ארץ כנען, שלו היא ושל צאצאיו. "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל." אחרי ששמע את דבר אלוהים, יעקב מציב מַצֵּבָת אבן בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אלוהים. למקום זה קורא יעקב "בֵּית אֵל". אחר כך הם נוסעים לכיוון "אפרת" ובדרך בין "בית אל" ל"אפרת" מתרחש האירוע המתואר.
וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: (יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: (כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
האגדות מספרות שרחל מבכה עלינו ובעבורנו. קבר רחל הפך לסמל ולמוקד עליה לרגל לבקשות ותחנונים. את זה מגלה לנו ירמיהו "(יד) כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (טו) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:" (ירמיהו ל"א)
בזכות מאבקה של רחל בשעת לידת בנימין, יהיה שכר לפעולתה. ומה פרוש "ושבו בנים לגבולם"? אולי שהקמנו את המדינה והשבנו בנים מן הגלות. אולי באותה צורה קיימת אפשרות שנשוב אל גבולות תורת החיים שציווה לנו אלוהים ונחייה כולנו על פי רוחה.
שבוע טוב
יששכר
פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת וישלח בראשית ל"ב ד' - ל"ו
פרשה זו, דיונים, ייעוצים, והתלבטויות אישיות במרחב הפסיכולוגי יהודי,
מופיעים גם בפורום הפתוח "פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית",
באתר "פסיכולוגיה עברית."
http://www.hebpsy.net/forum.asp?id=25
יראת אלוהים ויראה
יעקב ירא מאד. נראה שאמונתו בחסד האלוהי קטנה. האם יראת אלוהים מסייעת לנו להקטין את החרדות והפחדים שלנו ביום יום? האם מדובר פה בטיפול עצמי נוגד פחדים?
בראשית ל"ב (ו) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: (ז) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד...(ט) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: (י) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (יא) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים:
מאבק פנימי, סיכסוך פנימי, קונפליקט.
ברגעים בהם אדם מטיל ספק בקיומו של אלוהים מתמלא אימה ופחד. הוא מפנה קול זעקה ותביעה לאלוהים. "ברכני!" "הוי אלוהים!" "הצילני" חופש הבחירה לבחור באמונה, מתנגש בספקות. יעקב שמטיל ספק ביכולתו של אלוהים, תובע ממנו לברכו. אלוהים נענה. המחיר נקע בכף הירך וצליעה, פגיעה בכושר התנועה, בחופש. יעקב מבקש חופש מלא מחרדה באמצעות הגנת אלוהים רב החסד, וזוכה לחופש חלקי.
בראשית ל"ב (כד) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: (כה) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: (כו) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: (כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: (כח) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: (כט) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: (ל) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי: (לא) וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ: (לב) עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
במקום "שלום עכשיו", "שלום לאט."
נתפלל שאיבה של שנים, תמוסס לה לאט לאט, באמצעות, חשדנות, זהירות, טכניקות הגנה עצמית, דו שיח מתמשך, התנתקות והמשך חתירה לשלום. כמו ביחסים של יעקב ועשיו.
בראשית ל"ג (א) וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת: (ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו: (ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ (ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ: (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: (י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: (יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: (יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ: (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: (יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:
אלימות והאהבה.
ליום אלימות בינלאומי נגד אלימות בנשים
אחרי שפוגעים בך? האם תקבלי אהבה מלווה בפגיעה בך? אחי דינה נקמו נקמה איומה באנשי שכם ויעקב? "וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם."
בראשית ל"ד (א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: (ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ: (ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ: (ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה: (ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם:
שכר פרידה מעבודת אלילים.
שכר פרידה מעבודת אלילים, מחילה על חטאים. הבה נזהה את עבודות האלילים שלנו, נצמצם את אחיזתם בנו ונזכה לשכר מיידי. וויתור מסוים על אגו מזכה בכבוד. וויתר מסוים על שליטה מזכה ביכולת השפעה. "מרבה נכסים מרבה דאגה", ולהיפך. מוזמנים לשתף אותנו בדוגמאות.
בראשית ל"ה (א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ: (ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם: (ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: (ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם: (ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ...(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:
רשימה מעודכנת וסופית של שמות שנים עשר השבטים ואמהותיהם.
גזור ושמור
בראשית ל"ה (כ"ב)...וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר: (כג) בְּנֵי לֵאָה בְּכוֹר יַעֲקֹב רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבֻלוּן: (כד) בְּנֵי רָחֵל יוֹסֵף וּבִנְיָמִן: (כה) וּבְנֵי בִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל דָּן וְנַפְתָּלִי: (כו) וּבְנֵי זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה גָּד וְאָשֵׁר אֵלֶּה בְּנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְּפַדַּן אֲרָם:
פרשת השבוע מתשס"ד
פרשת וישלח בראשית ל"ב ד' - ל"ו
יעקב עומד להיפגש עם אחיו עשיו. הוא חושש מן המפגש ומבצע מהלכים שונים על מנת להבטיח שלא יפגע ואם יפגע שהנזק יהיה קטן. הוא גם מבקש מאלוקים שיצילו מיד אחיו. באחד הלילות נאבק יעקב עם "איש" עד עלות השחר. יעקב מוכן לשחרר את ה"איש" רק בתמורה לברכה. ה"איש" מבשר לו ששמו יהיה מעתה ישראל, כי שרה/נאבק עם אלוקים ועם אנשים ויכול להם/התמודד יפה. ממאבק זה נפגע יעקב בעקבו. המפגש עם עשיו מרגש. שני האחים שלא ראו זה את זה עשרים שנה, נפגשים ובוכים. אך עדיין יעקב חושש. יעקב קונה חלקה ליד שכם, מתיישב שם ומציב מזבח לאלוקים. שכם בן חמור לוקח בכוח את דינה. חמור אבי שכם מנסה לפייס את יעקב ובניו ומציע ששני העמים יקשרו קשרים שלום, ידידות, ומשפחה. בני יעקב מציעים לאנשי שכם לעברו ברית מילה לפני ההתקשרות. כשהיו אנשי שכם עדיין כואבים מברית המילה, התנפלו עליהם בני יעקב כגמול על שטימאו את דינה אחותם, הרגו כל זכר ואת כל רכושם בזזו. יעקב אינו מקבל את דרך בניו וחושש מנקמה ומשם רע. שוב מחדש אלוקים את הבטחתו ליעקב ואת החלפת שמו לישראל. רחל יולדת את בנימין, אך היא מתה בלידתה. עכשיו יש ליעקב שנים עשר בנים. יעקב מצליח לפגוש את יצחק אביו רגע לפני מותו. את קבורת יצחק מנהלים עשיו ויעקב יחדיו. שושלת עשיו ורכושו הולכים וגדלים. הוא מחליט לעזוב את האזור, ניפרד מיעקב ועובר להר שעיר לאדום.
האם אפשר להיות מנצח בחלום?
יעקב נאבק עם "איש" שאולי הוא מלאך אלוקים.
אולי חלם חלום.
הוא מכריח את איש האלוקים לברכו.
ספרו זה לזה חלומות, שנראים כמו חלומות רעים.
חפשו בחלומות הללו את הכוחות החיוביים ואת היכולות שלכם לנצח.
(כד) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:
(כה) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ:
(כו) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי:
ספר בראשית פרק לב
כמה באמת מסוכן להסתובב במקומות זרים?
דינה "רק" יצאה להיפגש עם השכנות החדשות הזרות שלא הכירה.
היא לא הייתה מוגנת ואיש בשם שכם פגע בה קשה.
אחרי הפגיעה התאהב שכם בדינה ורצה לשאת אותה לאישה.
אחיה דינה, לא הסכימו, נקמו את נקמתה והרגו את אנשי שכם.
כמה אנחנו צריכים להתחשב בקרובים אלינו,
לפני החלטה לעשות מעשה שנראה מסוכן?
(א) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ:
(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:
(ג) וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ:
ספר בראשית פרק לד
מה הופך אדם ליקר מאד בעיני אחר?
המצבה על קבר רחל הוקמה לדורי דורות.
היא מסומנת עד היום.
מה יש ברחל שהיה יקר כל כך ליעקב ולעם ישראל?
(יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:
(כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:
ספר בראשית פרק לה