חומר ורוח, רוח וחומר. אין עדיפות זה על זה.

  אם עוקבים אחרי המדרש בספר הזוהר, מגלים היפוך יוצרות. שוב לא ניתן להבחין מי אשם ומי זכאי, מי צודק ומי טועה? ומכאן שיש מספר אפשרויות: א. אין אמת בכלל, הכול מותר. ב. שניהם חשובים ובשניהם יש אמת, ולכן כל אחד והאמת שלו. ג. השילוב בין שניהם הוא הקירוב לאמת.

   נראה כיצד מוביל אותנו ספר הזוהר.

   מה פירוש: "ויתרוצצו הבנים בקירבה"? אלו הם שני מבני הגוף, הרוח/יצר הטוב והחומר/יצר הרע. ולמה התרוצצו? לחפש את יצר הרע שנעלם. והאם בכלל צריך את החומר/יצר הרע? איזו שאלה, הנה הוא רק נעלם וכבר כוחם של החומר והרוח נשבר.  ואז האדם ממש מאבד את טעם החיים ושואל? למה זה אנוכי, למה נבראתי? שאלה קשה זו שואלים ודורשים את אלוהים.

   הזוהר קובע: החומר/הכבד והרוח/הלב, שניהם גאים, כלומר בשניהם אמת וערך. אי אפשר לדעת מה תלוי במה, הלב בכבד או הכבד בלב. הכבד הוא עשיו, שצד צייד והלב הוא יעקב החושב, יושב אהלים ולומד תורה.

  חשבתם שהכול ברור? לא ולא. הנה כאן בדיוק מתהפכות היוצרות. מה עושה יעקב? "ויזד יעקב נזיד" ומהו הנזיד? נזיד במובן של זדון/מחשבות, כלומר הנזיד הוא פרשנות יעקב לתורה. הנזיד הוא מזון רוחני שיעקב יודע להכין.

   אומר עשיו ליעקב: עד שאתה מהרהר בדברי תורה, הרהר באכילה ובשתייה כדי  לקיים גופך. זה האדום האדום הזה, הדם, שדרך הכבד משוגר לכל האיברים. כי ללא הדם אין חיים והדם הוא גם הנפש.

   הכול ממשיך להתהפך. עשיו אומר שהוא עייף בלא אכילה ושתיה. אבל מבקש מיעקב את הנזיד שהיא התורה, כלומר הוא צמא לדבר תורה. ההיפוך ממשיך הלאה. יעקב הרעב חושב על אוכל. מבקש מעשיו את הנתח המובחר של הבשר הראשון/הבכורה. עשיו הוא זה שמגלה איפוק ומבקש תמורת נתח הבשר הטוב/ הבכור דבר תורה/נזיד.

   והעניין מסתיים בסימן שאלה. ידוע שהעבדים אינם אוכלים עד שהאדון אוכל. אבל מיהו האדון? החומר או הרוח. ולמי אנו עבדים, לרוח או לחומר? איך מבררים מי אשם ומי זכאי, מי טועה ומי צודק? ואם אלו שני לאומים? ואם אלו אדם לאדם? ברוח הזוהר מבינים אחרת את אמירת עשיו: (לב)...הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: כלומר לנוכח המוות נשאלת השאלה למה לנו את החלק הטוב? הבה נעמיק חקור בעשווים וביעקובים שסביבנו.

בראשית פרק כה

(כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: (כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה': (כג) וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ: (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם: (כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים: (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: (ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: (לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה:

ספר הזוהר לפרשת תולדות, המדרש הנעלם.

"ויתרוצצו הבנים בקירבה" אלו שני בניני הגוף.

מה הטעם ויתרוצצו? משום שהלב התרוקן, נשכח ממנו יצר הרע.

ויתרוצצו? שאלו: היה צריך לו?

אלא אמר רבי הונא ויתרוצצו? וישברו. כלומר נשבר כוחם וחילם.

אמר רבי יהודה: הגוף מהו אומר? אם כן, למה זה אנכי ולמה נבראתי. מיד ותלך לדרש את ה'.

"ויאמר לה שני גויים בבטנך ושני לאומים" וגומר. אלו השני גאים הכבד והלב.

רבי יוסי אומר: המוח והלב.

רבי יהודה אמר: המוח אין בכלל זה. נלמד שכתוב בבטנך והמוח אינו בבטן אלא בראש.

ושני לאומים? ממעיך יפרדו ורב יעבוד צעיר, זהו הכבד. שהוא רב וגדול. והוא משמש לפני הלב שאמר רבי יהודה: הכבד קולט הדם ומשמש בו לפני הלב...

רבי ייסא אמר: בא וראה הכבד. הוא הצד ציד והוא צד בפיו והלב הוא החושב והוא יושב אהלים, זה הוא שכתוב ויזד יעקב נזיד. חושב מחשבות נושא ונותן בתורה...

והוא אומר ללב: עד שאתה מהרהר בדברים אלו בדברי תורה. הרהר באכילה ובשתיה. לקיים גופך, זה הוא שכתוב ויאמר עשיו אל יעקב הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. כי כן דרכי לבלוע הדם ולשגר לשאר האיברים, כי עייף אנוכי בלא אכילה ושתיה.

והלב אומר תן לי הראשון והמובחר מכל מה שתבלע. תן לי את בכורתך לי, התאפקות התאווה.

בעוד שהלב מהרהר וחושב במאכל, בולע הכבד. שאלמלא אותו כיסוף והרהור הלב במאכל, לא יוכלו הכבד והאיברים לבלוע, שאמר רבי יוסי: כן דרך העבדים שאינם אוכלים עד שהאדון אוכל.

התלבטויות ותהיות בנוכחות אלוהים

ברגע משבר, קושי, אי וודאות ושאלות אישיות. יצחק ורבקה מנהלים את בעיות הפוריות שלהם באמצעות עתירות ודרישת אלוהים. ולא באמצעות הידע הרפואי. במרחב בין קוטב האמונה וקוטב המדע? הבה ננסה למקום עצמנו: בקצוות מאד? באמצע?

בראשית כ"ה (כא) וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: (כב) וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת ה': (כג) וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹייִם {גוֹיִם} בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: (כד) וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ: (כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: (כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:

עשיו ויעקב על פי המסורת, הנצרות והיהדות.

שני אחים הבכור והצעיר. לאלו שמצליחים להתגבר על האיבה, הקנאה והקיפוח, ספרו לאחרים את הסוד, ספרו מה תרמו ההורים ליחד, ונלמד ביחד איך לתקן.

בראשית כ"ה (כז) וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: (כח) וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב: (כט) וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף: (ל) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם: (לא) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי: (לב) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: (לג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: (לד) וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה:

ברגע משבר, קושי, אי וודאות ושאלות אישיות, ללא אלוהים.

ויהי רעב בארץ. יצחק מתלבט אם להימלט. הוא אינו פונה לאלוהים. אבל...אלוהים פונה אליו. איך ניתן לשמוע את קול אלוהים. איך נדע אם בת קול נשמעת עבורנו?

בראשית כ"ו (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה: (ב) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: (ג) גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:...(ה) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי: (ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר:

שקר האישה האחות חוזר שוב ושוב כדרך הישרדות.

השקר בו הבעל מציג את אישתו כאחותו פועל במקומות בהם יש ערך וקדושה לזוגיות. כמה ערך וקדושה מייחס כל אחד לזוגיות שלו?

בראשית כ"ו (ו) וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר: (ז) וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל רִבְקָה כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִוא: (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: (ט) וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ: (י) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם: (יא) וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת:

מי המבורך?

יצחק מבורך על ידי אלוהים.  הוא מצליח, וזוכה להערכת אבימלך. איך נדע מי מבורך? בר מזל? הולך לו קלף? האם הוא בעל הרכוש? או אולי זה שאומרים עליו שהוא מבורך? או זה שמצליח במקומות שאחרים נכשלים? האם אתם מבורכים? ולפיכך מי מקולל!?

בראשית כ"ו (יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה': (יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד: (יד) וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים:...(טז) וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד: (יז) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם יִצְחָק וַיִּחַן בְּנַחַל גְּרָר וַיֵּשֶׁב שָׁם:...(כ) וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק...(כד) וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי:...(כו) וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ:...(כח) וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ...וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: (ל)...וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ:

רכילות, לשון הרע, או מידע חשוב? מחיי יצחק!

בראשית כ"ו (לד) וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: (לה) וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה:

צוואה רוחנית, נפשית.

לקשישים ביננו, לנוטים למות, איזו צווה רוחנית ממעמקי הנפש, אנו מורישים לילדנו? חברו צוואות רוחנית, הזדרזו, ברכו. היזכרו בברכות שברכו אתכם הוריכם, שתפו אותנו.

בראשית כ"ז (א) וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: (ב) וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: (ג) וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִדה {צָיִד}: (ד) וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת: (ה) וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא:

איך בכלל אפשר בכלל לגנוב ברכה?

איזה ערך יש לברכה גנובה?

(ו) וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר: (ח) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ: (ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב: (י) וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:

ברכת הבן והבת היא מעין ציפייה, אולי אפילו ציווי.

ברכת יצחק ליעקב שכוונה לעשיו וברכת יצחק לעשיו.

שתי ברכות, אווירה שונה, עוצמה רגשית שונה, שקר ואמת. לאן כל זה מוביל? וכשאנו מברכים את ילדנו, מצפים מהם, מקווים בשבילם, מהם השקרים שלנו? מהי ברכה מעומק הנפש? איך מביאים ברכת אמת ממעמקים אל מעמקי הנפש האחרת? מתי נדע שאנו מברכים בעיקר אותם ופחות את עצמנו?

בראשית כ"ז  (כו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה נָּא וּשֲׁקָה לִּי בְּנִי: (כז) וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה': (כח) וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: (כט) יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:

(לח) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבֲרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ: (לט) וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל: (מ) וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ:

מה עלינו לעשות כדי ששכחה תרפא?

האם רק הזמן מרפא?

בראשית  כ"ז (מא) וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: (מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: (מג) וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: (מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ: (מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ...

מסלולי החיים של ילדנו הנובעים מברכתנו?

לאן מובילים החיים אחרי הברכה והציפייה, למאבק לציות, למרידה, לביטחון?

דרך יעקב: בראשית כ"ח (א) וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: (ב) קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ: (ג) וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: (ד) וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם:

דרך עשיו: (ו) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:...(ח) וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: (ט) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מַחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:

פרשת השבוע מתשס"ד