נפש רוח ונשמה

ממקורות שונים לגבי שאלת האבחנה בין המושגים נפש, גוף ונשמה, אני מתרשם שיש חילוקי דעות בקרב זרמים ביהדות לגבי המושגים השונים.

נראה לי שהמשותף בין כולם הוא הניסיון לקבוע דרגות התעלות של הכוחות שהם מעבר לכוחות הגופניים. 

מדוע יש צורך בדרגות התעלות? נראה לי שאנו חווים זאת בעצמנו, לרגעים עולים ואחר כך עולים יותר ויורדים שוב וחוזר חלילה. אנו אומרים למשל "הרגשתי התעלות רוחנית." חכמנו שעסקו בנושאים אלו לעומק, הכינו לעצמם מילון רמות התעלות ובו הבחינו בדקויות השונות. מטרת המילון אני מניח, בין השאר כדי לנסות להבין זה את זה וכן בניסיון לשתף אחרים בחווייתם.

להלן באתר ויקיפדיה הגדרות נחמדות על נושא זה ומספר דוגמאות.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%9E%D7%94

דוגמאות

מדרש רבה דברים פרשה ב פסקה לו

(לז) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך מהו בכל לבבך ובכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך אמר ר' מאיר על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו מנין שנאמר (תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה א"ר סימון חמשה שמות נקראו לנפש ואלו הן רוח נפש נשמה חיה יחידה רבנן אמרי בוא וראה הקב"ה ממלא את עולמו והנפש הזו ממלאה את הגוף הקב"ה סובל את עולמו והנפש הזו סובלת את הגוף הקב"ה יחיד בעולמו והנפש יחידה בגוף הקב"ה אין לפניו שינה והנפש אינה ישינה הקב"ה טהור בעולמו והנפש הזו טהורה בגוף הקב"ה רואה ואינו נראה והנפש הזו רואה ואינה נראית תבא הנפש שהיא רואה ואינה נראית ותקלס להקדוש ב"ה שהוא רואה ואינו נראה אמרו ישראל רבש"ע הנפש הזו שמקלסת אותך עד מתי היא נתונה בעפר (שם מד) כי שחה לעפר נפשנו אמר להן הקב"ה חייכם יגיע הקץ ונפשותיכם שמחות לפיכך ישעיה מנחם אותן ואומר (ישעיה כא) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי אמר ר' ברכיה בעשרה מקומות קרא הקב"ה לישראל כלה ואלו הן (שיר ד) אתי מלבנון כלה (שם ה) באתי לגני אחותי כלה (שם ד) לבבתני אחותי כלה מה יפו דודיך אחותי כלה נופת תטופנה שפתותיך כלה כמשוש חתן על כלה קול חתן וקול כלה כי כולם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה וככלה תעדה כליה וכנגדן ישראל מעטרים את הקדוש ב"ה בעשרה לבושין ואלו הן (איוב כט) צדק לבשתי וילבשני הרי שנים (ישעיה נט) וילבש צדקה כשריון (שם) וילבש בגדי נקם תלבושת הרי חמשה (דניאל ז) לבושיה כתלג חיור (ישעיה סג) מדוע אדום ללבושך (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר (שם קד) הוד והדר לבשת הרי י' ד"א שוש אשיש בה' למה"ד לאשה שהלך בעלה ובנה וחתנה למה"י כו' כדכתיב בפסיקתא עד שוש אשיש:

ספר בראשית פרק ז

(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.

ספר ישעיה פרק יא

(א) וְיָצָא חֹטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

(ב) וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'

ספר מלכים א פרק יז

(יז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה:

לינק נוסף שהביא יוסי אורן לאתר של פרופסור רוזנברג

http://www.ipaper.co.il/cgi-bin/v.cgi?id=hagut&sp=3_2