מחלוקת לשם שמים, פוסטמודרניזם וניו אייג'

   הימים ימים קשים לעם ישראל. שערי העלייה לארץ ננעלו. המדבר שהיה מקום רוחני ביותר במשך שנה וחצי, כבר לא נראה מעודד כל כך לנוכח האפשרות להגיע אל הארץ המובטחת ושפע פירותיה. ברגעים הללו הקריאה למנהיגים לתת את הדין, היא מהלך מטבע האדם. הרי לא אחת מנהיגים שוגים במהלכים ועליהם לתת את הדין ולהתפטר. באופן דומה יתכן ונגיב כאשר הרופא שלנו ניכשל בריפוי. אנחנו עדיין במידבר המחלה אמנם בחופש אך סובלים. כך גם יתכן ויקרה כאשר האוטו שלנו עדיין לא נוסע אחרי התיקון במוסך. אנחנו במידבר מגבלות התנועה, משוחררים מהתחייבות כי "לא יכולנו להגיע" אבל סובלים.

   אם אנו במחלוקת קשה עם המנהיג, הרופא, המוסכניק, איך יודעים האם המחלוקת בינינו היא לשם שמיים למען האמת, למען הכלל והיחד או מחלוקת שיש בה דאגה ללעצמנו בלבד ואנו רק רוצים את רווחתנו? האם כשאנו רוצים לפגוע באחראי לכישלון אנו חושבים גם על הכלל? על האחרים שעלולים להיפגע ממנו או רק על עצמנו? אין ספק שבכל מהלך יש ענין אישי ויש עני ציבורי. לשם שמיים כנראה הכוונה היא שהכוונה המרכזית היא למען תיקון עולם וצרכי ורצונותיי יבואו על סיפוקם בעקיפין.

   וכך אנו לומדים מן המשנה במסכת אבות פרק ה': (יז) כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַייֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:  

על המחלוקת בין קרח ועדתו ומשה.

   במדבר פרק טז. (א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן: (ב) וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם: (ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה':

   ברגע הראשון משה אינו מתעמת איתם הוא מבקש מאלוהים לשפוט ביניהם. (ד) וַיִּשְׁמַע משֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו: (ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו:

   אבל ההמשך מגיע. במדבר פרק טז משה פונה אל קרח והנה המחלוקת. משה טוען שיש להם "עיניים גדולות" (ח) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל קֹרַח...(ט) הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם: (י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה: (יא) לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה' וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו: משה אומר לקרח כי המחלוקת היא בין קורח לבין אלוהים: "למה תלינו עליו." משה רוצה להוסיף ולדבר עם דתן ואבירם אבל הם מסרבים לשיחה ורק באים אליו בטענות קשות. (יב) וַיִּשְׁלַח משֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה: (יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר: (יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה:

   הסוף ידוע. אש משמיים ותהום מלמטה הורגים בקורח ובבני עדתו. ומגיפה שפורצת פוגעת שוב קשות בעם ישראל.

מקורות ישראל על מחלוקות.

   נראה שמחלוקות היו חלק מהתרבות ההלכתית היהודית לאורך השנים.

   רבי נחמן מברסלב בליקוטי המוהר"ן: מחלוקת יש לנהל על ידי לדון את האחר לכף זכות: "כשיש מחלוקת על אדם, צריך לחקור למצוא זכות בחברו, במה שחולק עליו, כדי לדונו לכף זכות, כי המחלוקת משני פנים, או מחמת שחברו גדול במעלה, ועל כן חולק עליו, על שלא הגיע למדרגתו, ואזי צריך להשתדל שיגיע הוא למדרגת חברו, בכדי שיהיו שניהם שווים, ואז לא תהיה מחלוקת. או לפעמים להפך, שהוא גדול מחברו והמחלוקת מחמת שחברו מתקנא בו על שלא הגיע למדרגתו, ועל כן צריך לדונו לכף זכות, ובזה הוא מעלה את חברו, ואז הם במקום אחד, ואז בוודאי לא תהיה מחלוקת. וזה שאמרו (אבות ב, ה): "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"

   במדרש רבה במדבר פרשה כא פסקה ב: הנחת היסוד היא שאנשים שונים זה מזה בדעותיהם.  (ב)... אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר... אלהינו מלך העולם, חכם הרזים, כשם שאין פרצופותיהן דומין זה לזה, כך אין דעתן שוין זה לזה. אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו... אמר לפניו (משה לה' לפני מותו) : רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד. ואין דעתן של בניך דומין זה לזה. וכשאני מסתלק מהן, בבקשה ממך, מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו...

   בתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג/ב. תלמידי החכמים חולקים באופן קבוע זה על זה עלינו להקשיב גם לדברים הסותרים זה את זה: "בעלי אסופות" אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין. הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה? מעתה תלמוד לומר, כולם נתנו מרועה אחד, אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא. דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

   בניגוד ל"קבלה ללא תנאי וללא שיפוטיות. התורה מעודדת את השיפוטיות על אף שהיא עלולה להוביל לחילוקי דעות.  ויקרא פרק יט (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: (יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':

   הביטוי אלו ואלו דברי אלוהים חיים מחזק את ידי כל החכמים, כמו אנו מוצאים בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג/ב אמר רבי אבא, אמר שמואל, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה, אלו ואלו דברי אלהים חיים הן. והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן. ודברי בית שמאי? ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

   המחלוקת מטרתה להביא לשלום. על פי זכריה פרק ח (יט) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: ובתלמוד בבלי מסכת ברכות דף סד/א  אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. שנאמר, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. אל תקרי בניך, אלא בוניך. שלום רב לאהבי תורתך ואין למו מכשול. יהי שלום בחילך, שלוה בארמנותיך. למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלהינו אבקשה טוב לך. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:

   הרב קוק בעולות הראיה  מדגיש את השלום שיבוא מתוך אחדות הניגודים: יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדיעות ותכונות. ואם כן, כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו כן, כי השלום האמיתי, אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו מקומו וענינו... על כן תלמידי חכמים מרבים שלום, כי במה שהם מרחיבים ומבארים ומילדים דברי חכמה חדשים, בפנים מפנים שונים, שיש בהם ריבוי וחילוק ענינים, בזה הם מרבים שלום.

   מנחם אלון במשפט העברי, תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו מדבר על ההלכה שיש בה קולות רבים ויש צורך במנצח אחד עליה כדי שתהיה הרמוניה: "מערכת ההלכה היא סימפוניה אדירה ובה צלילים רבים ושונים, ובכך גדולתה ויופייה. וזקוקה היא בכל דור ודור לאותו מנצח גדול, בעל השראה וחזון, שיגלה בסימפוניה מרובת צלילים זו אותה אינטרפרטציה, שדורו ובעיותיו שומעים אותה וצריכים לה.

   לא איש באמונתו יחיה, א כל אחד והאמת שלו, כפי שמקובל לומר, אלא חבקוק פרק ב (ד) הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה:

והפוסט מודרניזם מה טוענים?

   מתוך מאמרו של אבשלום אליצור "על שמונה הבלים פוסט-מודרניסטיים על טענות הפוסט מודרניזם?

א. אין אמת אובייקטיבית. לכל אחד האמת שלו וכולן נכונות. 

ב. המדע, כמו הספרות והאמנות, הוא טקסט שכל קורא מפרש לעצמו ע"י פירוק הטקסט והבנייתו מחדש לפי רצונו. המדע תלוי בצרכי התקופה ובאינטרסים החברתיים שלה. לכן אין תיאוריות נכונות ולא נכונות. כל חברה והאמת שלה, וכל תקופה והמדע המתאים לה. 

ג. המדע תלוי בתרבות בה הוא צמח והטענות שלו תקפות רק במסגרת אותה תרבות. תיאוריות מדעיות משמרות את הכוח בידי האליטות השולטות, בעיקר זכרים לבנים. 

ד. תורת הקוונטים הוכיחה שהתודעה של הצופה משפיעה על המערכת הנצפית. 

ה. המדע מסרב להאמין לעדויות על חייזרים כי הם לא מתאימים להשקפת-עולמו הנוכחית. כשתשתנה השקפת העולם הזאת הוא יוכל לראות אותם. 

ו. אין הבדל בין מי שלוקח אנטיביוטיקה כשהוא חולה לבין מי שלוקח קמיע של הרב כדורי. מה שקובע הוא שמאמינים בזה. לכל תרבות יש דרכים יעילות באותה מידה להילחם במחלות. 

ז. תפקידן של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה אינו לקבוע מיהו נורמאלי ומיהו חולה. תפקידן הוא לעזור לכל אדם לממש את עצמו. 

ח. תרבות המערב אחראית לכוחניות, לאלימות ולהרס הסביבה. 

והעידן החדש מה הוא מביא?

   השימוש במושג "עידן חדש" החל בארה"ב בשנות השמונים. קבוצות רוחניות אלטרנטיביות גלו עניין במדיטציה, תקשור, קריסטלים, רפואה הוליסטית.

א. כל החיים, מקושרים רוחנית באותה אנרגיה.

ב. קיימות בעולם ישויות רוחניות כמו מלאכים, שמדריכות אותנו, אם רק נסכים לקבל את הדרכתן.

ג. למוח האנושי יש עומקים, שבהם הוא יכול לשלוט על המציאות.

ד. הרוחניות משפיעה על האדם לטובה.

ה. לאדם יש יעוד בעולם הזה.

ו. מוות הוא התחלה של חיים אחרים.

ז. הרוחניות ממשיכה את המדע.

ט. כל הדתות דומות.

יששכר עשת