סדר ליל ט"ו בשבט

   בתקופת המשנה והתלמוד עובדי אדמה היו אבותינו וחיו בחיק הטבע. (מסכת ראש השנה, פרק א, משנה א)... באחד בשבט - ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי; בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו". והלכה כידוע כבית הלל.

   צמיחתו של ט"ו בשבט כחג בגלות, נתנה ביטוי לגעגועים לארץ ישראל לפירותיה ונופיה.

פשט המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט ולספר בשבחה של ארץ-ישראל.

   במאה השש-עשרה, עם עליית המקובלים יוצאי ספרד ופורטוגל לארץ-ישראל, התקין האר"י (ר' יצחק לוריא אשכנזי) איש צפת, סדר ליל ט"ו בשבט הוא "יום אכילת פירות", סמל להשתתפות האדם בשמחת האילנות.

   הפירות מסמלים שלושה עולמות על פי המקובל רבי חיים ויטאל בספר "עץ חיים". העולם הראשון עולם העשייה, המסומל בפירות נקלפים שתוכם נאכל. העולם השני עולם היצירה, המסומל בפירות שקליפתם החיצונית נאכלת וזרעם נשמר. העולם השלישי הגבוה שבעולמות, עולם הבריאה, מסומל בפירות שנאכלים בשלמותם.

   מראשית ימי הציונות, הפך ט"ו בשבט לחג שיבת העם לארצו. התנועה הקיבוצית, העניקה צביון ארץ-ישראלי לחגים בכלל ויצרה קשר בין סדר ט"ו-בשבט והמפעל הציוני.

   בט"ו בשבט תש"ט – 14 בפברואר 1949 – נפתח המושב החגיגי הראשון של האסיפה המכוננת. היושב ראש יוסף שפרינצק, קיבל את פטיש העץ, ושלוש הַקָשׁוֹת פתחו את טקס ההשבעה. במעמד זה אישרה האסיפה המכוננת את חוק המעבר שקבע כי האסיפה המכוננת תיקרא הכנסת הראשונה.

שרים: השקדיה/י. דושמן: השקדיה פורחת ושמש פז זורחת. ציפורים מראש כל גג מבשרות את בוא החג. ט"ו בשבט הגיע חג לאילנות. הארץ משועת הגיעה עת לטעת כל אחד יקח עץ באתים נצא חוצץ. ט"ו בשבט הגיע חג האילנות. נטע כל הר וגבע מדן ועד באר שבע וארצנו שוב נירש ארץ זית יצהר ודבש. ט"ו בשבט הגיע חג האילנות.

שולחן הסדר

סידור קערות הסדר מול פניו של עורך הסדר. קערות הסדר יונחו בגבהים שונים:

   בקערה הראשונה: תפוזים, אגוזים ושקדים ועוגה (חיטה). (פירות עולם העשייה) תוכנם נאכל, קליפותיהם נזרקות. 

   בקערה השנייה: תמרים, זיתים, חרובים ותפוחים (פירות עולם היצירה) עיקרם נאכל, זרעם יוצר חיים חדשים. 

   בקערת השלישית: תאנים (דבלים), וצימוקים (פירות עולם הבריאה) הכול בהם נאכל. 

שרים: פירות חמישה עשר /נעמי שמר:  שלג על עירי כל הלילה נח, אל ארצות החום אהובי הלך. שלג על עירי והלילה קר, מארצות החום לי יביא תמר. דבש התאנה, מתק החרוב, ואורחת גמלים עמוסי כל טוב. הנה שוב ישוב שמש לבבי, ומשם תפוח זהב יביא. שלג על עירי נח כמו טלית, מארצות החום מה הבאת לי, שלג על עירי שלג על פני, ובתוך הפרי כל געגועי.

פתיחה

הקראה: ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה; באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות; באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו. (ראש השנה, פרק א, משנה א)

שרים: כי תבואו אל הארץ /מן המקורות: כי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ תחילה, ונתן העץ פריו, והארץ יבולה. עת לנטוע אילנות, עת לנטוע ולבנות. וישבתם איש תחת גפנו, ותחת תאנתו, והייתם כעץ שתול, על פלגי מים. עת לנטוע אילנות, עת לנטוע ולבנות.

שרים:  יצחק שנער / כך הולכים השותלים: כך הולכים השותלים, רון בלב ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק, מן ההר, בט"ו בשבט, בט"ו בשבט. למה באתם, השותלים?
נך הקרקע ובצר, וגומות סביב נחפר, בהרים ובמישור, בט"ו בשבט, בט"ו בשבט. מה יהא פה, השותלים? שתיל יבוא בכל גומה, יער עד יפרוש צילו, על ארצנו עגומה, בט"ו בשבט
בט"ו בשבט

שרים: יצחק שנער / שיר לשתיל: גם בעיר וגם בכפר ילד קום ישכים. ויצא לגיא ולהר עם שתילים ירוקים. זה היום ניטע ונשתול, ונכה פה שורש. עוד שנה ועוד שנה והנה פה חורש.
שירו שיר לשתיל, מיהודה ועד הגליל. טע ושתול, שתול וטע גם אני וגם אתה.

הקראה: אמר להם הקדוש-ברוך-הוא לישראל: אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו: נשב ולא נטע, אלא הוו זהירים בנטיעות, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם. (ויקרא רבה כ"ה)

שרים: הטיול הקטן / נעמי שמר: לטיול יצאנו, כלנית מצאנו, על גבעת הדשא במערב. אל ההר עלינו, ומשם ראינו, ומשם ירדנו בדהרה. צב זקן פגשנו בדרך, בית ענקי החזיק על גב,
בתהלוכה נהדרת, אלף נמלים נשאו חגב. בשלולית המים, שמנו ת'רגלים, על החוף ישבנו בתוך סירה. בחלקת אספסת, רצנו בתופסת, כל הלטאות נבהלו נורא. באנו בשורה אל הכרם, רוח סערה ונשבר ענף. שמה בין תלי חפרפרת, .אלף רקפות כל אחד אסף. אז מאוד עייפנו, והבית שבנו, שמש כבר יורדת ומאוחר. רק בתוך הדשא, כלנית לוחשת, שובו בשלום נפגש מחר.

שער הסתיו

נמזוג כוס ראשונה לכל המסובים: כוס יין לבן המסמל את עונת הסתיו ואת ראשית החורף. החמה נחלשת, השמיים מתכסים בעבים, העצים בשלכת, הטבע נכנס לתרדמה. הכוס הראשונה מוקדשת להתחדשות עם-ישראל בארץ-ישראל, להגשמת החלום הציוני ולכבודה של כנסת ישראל. קידוש: סברי מרנן, ברוך אתה מלך העולם, אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון וקידשנו במיצוותיו. ותתן לנו מועדים לשימחה חגים וזמנים לששון, את יום ט"ו בשבט הזה, יום תפילה והודיה לבירכת האדמה. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים ומועדי קודשיך בשמחה ובששון הנחלתנו. ברוך אתה מקדש ישראל והזמנים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי הגפן.!

הקראה: שבעת המינים הם: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. (דברים ח, ח) חיטה? מה היה אותו האילן, שאכלו ממנו אדם וחוה? ר' מאיר אמר: חיטים היה. (בראשית רבה, טו, ח)

אוכלים מקערה ראשונה: נתכבד כולנו במאפה קמח החיטה. ברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא מיני מזונות. מגישים פירות עוללם העשייה: תפוזים, אגוזים ושקדים. תוכם נאכל וקליפתם נזרקת. ברכה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ.

שרים: שיר השירים / אל גינת אגוז. אל גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל. לראות, הפרחה הגפן, הנצו רימונים. לכה, דודי, נצאה השדה. נלינה בכפרים, נשכימה לכרמים. נראה אם פרחה הגפן, פיתח הסמדר. עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני, יזלו בשמיו. יבוא דודי לגנו, יאכל פרי מגדיו.

שער החורף

נמזוג כוס שנייה לכל המסובים: כוס יין שמיעוטה אדום ורובה לבן. ליין הלבן הוספנו מעט אודם. כבר בחורף הקר ובטבע הרדום מתגלים סימנים קטנים להתעוררות, ללבלוב העצים ולפריחה. מחזור חיים חדש מתחיל בטבע. הכוס השנייה מוקדשת לעצי ארץ-ישראל, לאילנות הפרי ולאילנות הסרק, לחורש הטבעי ולחורש הנטוע.

אוכלים מקערה שניה: כסמל לדרגת עולם היצירה נאכל מן הפירות שבתוכם גרעיני זרע יוצרי חיים. תמרים, זיתים, תפוחים, חרובים.

שרים: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב, יג)

שרים: תפוח חינני / מ. דור: נד אילן, צמרתו ליטף הרוח, ונשק עליו. שם בגן, יפתי קטפה תפוח, וצחוקה שנהב. לו אני אילן היא רוח, ונשקה אף לי. יפתי קטפה תפוח חינני. הוי מתי היום יפוח, ואשא קולי. יפתי צאי לשוח בגני.

הקראה: חוני המעגל היה מהלך בדרך. ראה אדם נוטע חרוב. אמר לו: החרוב לכמה שנים טוען פירות? אמר לו: לשבעים שנה. אמר לו: כלום יודע אתה שתחיה שבעים שנה? אמר לו: מצאתי את העולם בחרובים; כשם שנטעו אבותי לי, אף אטע אני לבני. (תענית כג, ע' א)

שער האביב

נמזוג כוס שלישית לכל המסבים: כוס יין, חצייה אדום וחצייה לבן. בכוס השלישית כמות היין האדום גדולה יותר כשם שעצמת השמש באביב גדלה והולכת. הטבע מתנער משנתו, הפריחה בשיא תפארתה. שלל צבעים בשדות ובגנים. נקדיש את הכוס השלישית להגנה על הטבע הארץ-ישראלי. יין זה מכוון לדרגה העליונה שבפירות עולם הבריאה המסמלים לנו עולם שאינו מתכלה, שדבר אינו מתבזבז בו.

אוכלים מקערה שלישית: ניקח לידינו מן הפירות הנאכלים כמות שהם: תאנים, חרובים וענבים.

שרים: הבו לנו יין/ מתיתיהו שלם:  הבו לנו יין, יין, לא שתינו עוד עדיין, הבו לנו יין ותירוש! בחיינו לא נקוטה, אף נחיה ולא נמותה, מה טובים, יפים חיי אנוש! עורה, עורה! צא בחור, במחול נלהב, שיש ושמח בחור! סורה, סורה! כל מר נפש, מר לבב. סורה, סורה, סור!

הקראה: רמי בר יחזקאל נקלע לבני ברק. ראה עיזים שאוכלות תחת תאנים. והיה הדבש נוטף מן התאנים, וחלב מטפטף מן העיזים ומתערבבים זה בזה. אמר זהו "זבת חלב ודבש". (כתובות דף קיא, ע' ב)

שער הקיץ

נמזוג כוס רביעית לכל המסובים: כוס של יין אדום בלבד. דמדומי החמה, אדומים כיין, הכוס הרביעית מוקדשת לשלום, לאהבת ישראל, ארץ-ישראל, ומתת הטבע שהיא מעניקה לנו. שמא נקלקל ולא יהא מי שיתקן. ברכה: ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, על המחיה ועל הכלכלה, על הגפן ועל פרי הגפן, על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה, שרצית, והנחלת לאבותינו לאכל מפריה ולשבע מטובה. רחם-נא ה' אלקינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מזבחך ועל היכלך. ובנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו, והעלנו לתוכה ושמחנו בבניינה ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה; כי אתה ה' טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה, על פרי גפנה ועל פירותיה. ברוך אתה ה', על הארץ ועל המחיה, -על פרי גפנה ועל פירותיה.

חסל סדר ליל ט"ו בשבט:

שרים: על הדבש ועל העוקץ / נעמי שמר: על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק, על ביתנו התינוקת, שמור אלי הטוב. על האש המבוערת, כל המים הזכים. על האיש השב הביתה מן המרחקים. על כל אלה,על כל אלה, שמור נא לי אלי הטוב. על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק. אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה, השיביני ואשובה, אל הארץ הטובה. שמור אלי על זה הבית, על הגן- על החומה, מיגון, מפחד פתע, וממלחמה. שמור על המעט שיש לי, על האור ועל הטף, על הפרי שלא הבשיל עוד, ושנאסף. על כל אלה, על כל אלה, מרשרש אילן ברוח, מרחוק נושר כוכב, משאלות ליבי בחושך, נרשמות עכשיו. אנא שמור לי על כל אלה,  ועל אהובי נפשי, על השקט,על הבכי, ועל זה השיר. על כל אלה,על כל אלה.

מברכים: במה נתברך: יהי רצון שבעבור עריכת סדר זה, בזכותן של ארבע כוסות ובסגולתם של פירות ארץ-ישראל; נזכה להגשמת כל ערכינו, שכל אישה ואיש, שכל עץ ואילן יתנו את פריים המיוחד להם בקהילה ובטבע, לאהבה ולהנאה מאילנות ארץ-ישראל. שתתחדש עלינו שנת אילן טובה ושופעת ברכה עד בלי די.

תם ונשלם סדר ט"ו בשבט כתיקונו.

חג שמח!