בזכות הזוגיות של רחל אימנו ויעקב רוח היהדות תחזור אל גוף עם ישראל ומדינתנו.

   רחל בסכנת חיים ברגעי לידת בנימין. בשארית כוחותיה היא זועקת שם לילוד: "בן אוני" רוצה להיאחז בו...לחיות...אבל לא! היא מתה. נשמתה/רוחה פורחת.

   מפרשים לנו בזוהר בפרשת וישלח את הפסוק: "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין:" רבי אבא שאל: כיוון שכתוב ויהי בצאת נפשה, האם אין זה ברור כי מתה? מסתבר שלא. יש שם רגע מיוחד במינו! רחל נמצאת ברגעים של צאת נשמתה ולא מתה עדיין. בצאת נפשה, עדיין הספיקה לקרוא לבנה בשם "בן אוני" על שם הקושי העצום שהייתה נתונה בו. אולי האמינה ברגעים הללו שלא תצא נשמתה, שתאחז בו ותחיה. אבל מפני שלא חזרה נשמתה לגופה, נראה שמתה רחל מיתת הגוף, כלומר מוות קליני. אבל נפשה עדין הייתה קשורה לעולם הזה. יתכן שאת השם "בן אוני" נתנה נשמתה שכבר הייתה ללא גוף.

   יעקב מחליף את שמו ל"בנימין". בן אוני הוא שם שנתנה הנשמה, שם רוחני. בנימין הוא גם שם של כוח: "בן יד ימין", אבל הוא שם ארצי. יעקב ורחל, חומר ורוח, בן אוני ובנימין. ביחד הם עם ישראל השלם. גם אם יפגע הגוף, העם או המדינה, רוח העם, רוח היהדות נשארת לעד. רוח היהדות ממתינה לגוף חדש. כך היה כל תקופת הגלות אחרי חורבן הבית, הגוף, הארץ. כך גם היום, כשהמדינה והנהגתה הולכים ונהרסים. רוח היהדות ממתינה ואף תורמת לריפוי הגוף, העם והמדינה.

   מתי קרה אירוע לידת בנימין? על פי בראשית פרק לה, דרמה זו התחוללה  מיד אחרי שאלוהים נגלה ליַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם ומברך אותו ששמו יקרא ישראל וארץ ההבטחה, היא ארץ כנען, שלו היא ושל צאצאיו. "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל." אחרי ששמע את דבר אלוהים, יעקב מציב מַצֵּבָת אבן  בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אלוהים. למקום זה קורא יעקב "בֵּית אֵל". אחר כך הם נוסעים לכיוון "אפרת" ובדרך בין "בית אל" ל"אפרת" מתרחש האירוע המתואר.

   וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ: (יז) וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: (יח) וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: (יט) וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: (כ) וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם:

   האגדות מספרות שרחל מבכה עלינו ובעבורנו. קבר רחל הפך לסמל ולמוקד עליה לרגל לבקשות ותחנונים. את זה מגלה לנו ירמיהו "(יד) כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (טו) כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: (טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם:" (ירמיהו ל"א)

   בזכות מאבקה של רחל בשעת לידת בנימין, יהיה שכר לפעולתה. ומה פרוש "ושבו בנים לגבולם"? אולי שהקמנו את המדינה והשבנו בנים מן הגלות. אולי באותה צורה קיימת אפשרות שנשוב אל גבולות תורת החיים שציווה לנו אלוהים ונחייה כולנו על פי רוחה.