פרשת האזינו פרקים ל"א - ל"ב.
תקציר שירת האזינו דברים פרק לב
משה מתפלל מטיף, מבקש, מתחנן קורא, זועק שיקשיבו לו: (א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: (ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי... (ג)...הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ:
משפט צדק הוא משפט אלוהים: (ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא:
צרות באות על האדם כאשר הוא עוזב את דרך השם ובכך הוא מחזיר לאלוהים ברעה תחת הטובה שאלוהים נותן לעמו...(ה) שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל: (ו) הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם...
נזכור את עברנו, נתחבר לשורשים: (ז) זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ:
אלוהים מוציא אותנו מן המדבר, מגן עלינו, מנחה אותנו ונותן לנו ארץ למחיה בביטחון. (ט) כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: (י) יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר... (יא) כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֶף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו... (יב) ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר: (יג)...וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר:
מול חסדו של אלוהים ברגע שאנחנו מבורכים, מרגישים בטוחים, עשירים וחזקים יש בנו את הנטייה לבעוט בדרך אלוהים ולחפש אלוהים אחרים אלוהים זרים: מתברר שלשמור על הישגים אישיים קשה לא פחות מאשר להגיע אליהם. (טו) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט... (יז) יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ...
ברגעים הללו אנו מוצאים עצמנו לבד וללא אלוהים. אלו הם רגעי הסתר הפנים, אלוהים לא איתנו. (יט) וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: (כ) וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם...
אלו רגעים שאנו פגיעים יותר ולפעמים אף ובסכנת כליון: (כב) כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים: (כו) אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם:
לכן חשוב שנראה לא רק את הרגע, אלא שנחשוב לטווח ארוך, זוהי התבונה. ללא חשיבה לטווח ארוך, אסון עלול להתרחש. (כח) כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה: (כט) לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם:
מתברר שכוח האדם הוא רק בברכת השם: (ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם: (לד) הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי:
נזכור כי תמיד אלוהים בסופו של דבר ניחם על הרעה וסולח ונותן לנו עוד הזדמנויות. (לו) כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: (לט) רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל:
משה מסיים את התפילה בקריאה לפעול בדרך השם בכל מצב. גם במלחמה וגם בשלום, גם במאבקי הקיום וגם ברגעי המנוחה: (מ) כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: (מא) אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
את הדברים הללו שמעו כל העם והושע בין נון: (מד) וַיָּבֹא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (מו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
ה' מצווה את משה לעלות אל הר נבו, לראות את הארץ, לזכור את חטאו ואת חטא אהרון ולמות: (מח) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר: (מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ... וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה: (נ) וּמֻת בָּהָר...כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ בְּהֹר הָהָר וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו: (נא) עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי...
(נב) כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
נתפלל שכל אחד מאיתנו יזכה לראות ולהאריך ימים בארץ המובטחת שלו
שבת שלום
יששכר
אנו מצווים לפרש את התורה, אף על פי שיש פרשנות שהיא גם הרסנית.
השבת אנו קוראים את פרשת האזינו ואת פסוקי הושע שעל שמם נקראת השבת "שבת שובה" וכך אנו קוראים בהושע פרק יד (ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ: שובה עד ה' אלהיך. או במילים אחרות: לך את כל הדרך עד הסוף! (ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'..." מהם הדברים שניקח מהדרך שבה היינו, אל המפגש עם אלוהים ודרכו? מה ילך איתנו מדרכינו הקודמת? הרי אנשים אינם משתנים לגמרי. איננו נפרדים מהתכונות, ההרגלים, המנהגים, האמונות. אנו כן משנים את המידה שלהם, אנו כן משנים את ההתייחסות שלנו אליהם. אנו נפרדים מאמונה עמוקה בתכונה, הרגל, מנהג או אמונה שיביאו לנו את האושר את ההישרדות ואת דרך הישר. אנו נפרדים מאלילים ומעקרונות קיצוניים.
הושע קורא אלינו לחוות את אלוהים כטל: (ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל... כך אנו קוראים גם בפרשת האזינו בדברים פרק לב: (א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. דבר אלוהים יכול להיות לא רק כטל מרווה אלא גם כלקח קשה. (ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי... התורה אינה ריקה, היא אינה שעשוע אינטלקטואלי, פילוסופיה. התורה היא תורת חיים: (מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
והנה אנו קוראים על כך גם במדרשים שונים. התורה יכולה להיות סם חיים או סם מוות. הכל ברצון הקדוש ברוך הוא ובצורה שאנו מבינים ומפרשים את התורה. מתברר שאנו מסתכנים בפרשנות שלנו את התורה. כך אנו מוצאים בתלמוד בבבלי במסכת יומא דף עב/ב: "אמר רבי יהושע בן לוי מאי, דכתיב: "וזאת התורה אשר שם משה..." זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה...
במדרש רבה בראשית פרשה סא פסקה ו, אנו מבינים את הסיבוך הגדול שבהבנת דרך התורה. המוות והחיים משולבים יחד. עלינו לקחת את הסיכון שבניסיון לפרש ולהבין ואולי חס וחלילה ולטעות, אחרת לא נוכל לזכות באפשרות של הבנת התורה, כך שתהיה עבורנו סם חיים.
כך גם בחיים, לגבי כל מחקר שאנו קוראים, כל ידיעה שאנו מקבלים. עלינו להעז לפרש את המידע ולקחת סיכון שניטעה. לדוגמא, ידיעה בריאותית אומרת לנו לא לאכול משהו שעלול להזיק לנו. אנו מקבלים את פסיקת המדע ונמנעים ממאכל זה. יתכן שהמחקר טעה, יתכן דווקא שזהו מאכל חשוב לבריאותנו. זהו הסיכון שאנו לוקחים בהליכה בדרך הישר. המדרש מביא לדוגמא את בני אברהם יצחק וישמעאל. שניהם חייבים לחיות! אחרת לא יתקיים יצחק. (ו) "...משל למלך שהיה לו פרדס. מסרו לאריס והיה בו שתי אילנות כרוכים זה לזה בכרך אחד אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר אותו אריס: אם משקה אני זה של סם חיים, זה של סם המות שותה עמו. ואם איני משקה, זה של סם המות היך זה של סם חיים חי...?
הרמב"ם מציע לנו לדבוק בדרך התשובה גם אם לא נזכה בחיים. כך הוא כותב ב"יד החזקה" בהלכות תשובה פרק ז (א) הואיל ורשות כל אדם נתונה לו כמו שבארנו, ישתדל אדם לעשות תשובה ולהתוודות בפיו מחטאיו ולנעור כפיו מחטאיו כדי שימות והוא בעל תשובה ויזכה לחיי העולם הבא: (ב) לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו. לפיכך ישוב מחטאיו מיד ולא יאמר כשאזקין אשוב, שמא ימות טרם שיזקין. הוא ששלמה אמר בחכמתו בכל עת יהיו בגדיך לבנים:
גמר חתימה טובה
שבוע טוב
יששכר
שירת האזינו
כי לא דבר ריק היא התורה.
במילים פשוטות מציע משה לעם ישראל: "התורה אינה ריקה. יש לה ערך. שימרו עליה והעבירו אותה מדור לדור."
ספר דברים פרק לב (מד) וַיָּבֹא משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: (מה) וַיְכַל משֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל: (מו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (מז) כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
עונות השנה ועונות הקדושה משתלבים זה בזה. התורה היא כמו הגשם שכולנו ממתינים לו ומתחילים להתפלל עליו מיד אחרי סוכות. התורה משולבת בעונות השנה, בעונות הפרט, המשפחה והעם וכל יושבי תבל.
ספר דברים פרק לב (א) הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: בהיותנו על פני האדמה, הבה ונאזין לקולות השונים של המים החיים הבאים מן השמים:
(ב) יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי למטר המתמיד. הם מצוות השגרה.
תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי לטל המחריש. הם הרגעים העדינים במפגש עם האחר.
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא לסערות המחרידות. הם רגעי הדרמות הסוערות.
וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: לרביבים הדוקרניים. הם שגרת הכאבים המציקים באופן קבוע.
בספר תהילים אנו שומעים קולות מים אחרים. קולות הנהרות והימים הנושאים את התורה כאשר התורה כבר על פני האדמה. ספר תהילים פרק צג (א) ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט: (ב) נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה: אלו קולות הנושאים את התורה. (ג) נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: (ד) מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה':
עדויות אמוניות תרבותיות מוסריות אלו נשמרות לאורך הימים. האם נוכל לשמוע אותם אנחנו, בנינו ובני בנינו? (ה) עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ ה' לְאֹרֶךְ יָמִים:
שבת שלום
יששכר |