פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת ניצבים וילך פרק כ"ט ח'.-לא

רב הניסתר על הניגלה, אך מה שגלוי מספיק לנו.

לדון לכף זכות.

   מעמד מיוחד במינו מתרחש. בני ישראל וכל הדורות הבאים אחריהם ניצבים לכריתת ברית עולם נוספת בין אלוהים והעם, רגע לפני הכניסה לארץ. דברים פרק כט  (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: (יא)...בִּבְרִית...אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם: (יב) לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: (יג) וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת...(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

   עלינו לקיים את מצוות התורה זהו התנאי לחיים הטובים. ועל אף שלא נדע לחלוטין את האמת האלוהית הנסתרת, עדיין יש מספיק ניגלה עבורנו. כלומר, פרשנות דברי האל היא התהליך המרכזי והמספיק בהבנת תורתו. (כח) נִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת:

 בפרק ל' אנו קוראים (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (יש לנו חובות שניתן לקיימן) (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (חובות אלו אין צורך לחפשם בעולמות הרוחניים העליונים.) (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (אין צורך לחפשם מעבר לים במסעות לחיפוש עצמי) (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ: (ידיעת החובות נצרבה בצורה זו או אחרת בליבנו ואותם נוכל לומר בקול רם בגלוי וללא בושה ופחד מן המחויבות.)

   האפשרות לגלות משהו מהאמת האלוהית שיספיק לנו לחיינו, באה לידי ביטוי בצורות שונות בתנ"ך. בשיר השירים פרק ב' מבקש המשורר מיונתו שהיא התורה. (יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה:

   משורר תהילים בפרק כז מבקש (ח) לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ: (ט) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ עֶזְרָתִי הָיִיתָ אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי: (י) כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי: ובמקום אחר בתהילים פרק קיט (יח) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ: (יט) גֵּר אָנֹכִי בָאָרֶץ אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ: (כ) גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת: ובעוד מקום בתהילים פרק כה (ד) דְּרָכֶיךָ ה' הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי: (ה) הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:... (יד) סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:

  איוב שחווה אסונות גדולים בחייו. הוא מקבל את הדין בפרק א "עָרֹם יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה, ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ..." אבל הוא מבקש מאלוהים תשובה, מענה למצוקתו הקשה: "לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב?"  אחרי שזכה להתגלות אלוהית הוא מתוודע למרכיב אי הוודאות שיש בידיעת הנסתר. אבל אין אי וודאות זו מחלישה את אמונתו. "יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה: מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת לָכֵן הִגַּדְתִּי וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע: שְׁמַע נָא וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי: לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ."

   ומסכם קהלת בפרק יב את הבנתו שלו בעניין מגבלות ידיעת הנסתר."בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:

   חודש אלול מתקרב לפגוש את תשרי. הסליחות וניסיונות התשובה שאנו עושים מוליכים אותנו להמליך עלינו את אלוהים ולקבל את עול מלכות שמיים כפי שעשה איוב. הימים עד סוכות חולפים ברעדת החששות מגורלנו ומצינת הלילה בסוכות העראי. אנו ממתינים לדבר אלוהים ולמשפטו, כי מיד אחרי שמחת תורה "אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:"

   כאילו אנו דנים את אלוהים לכף זכות. כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. הַלְלוּיָהּ: "...ישראל... לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין שערן ומחתכין צפרניהן ואוכלין ושותין ושמחין בראש השנה לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות וקורע להם גזר דינם..." (ילקוט שמעוני דברים - פרק ד - רמז תתכה)

   יאנוש קורצ'אק כותב לנו על החינוך האפשרי שיש בו ניגלה אבל גם ניסתר. "רבים הם השלבים בסולם אמנות החינוך. אמנות זו תורה היא, ולה פירושים וקבלה, נגלה ונסתר, הכל ארוג ושזור יחד. אין בה מוקדם ומאוחר." מה שאנחנו יודעים במסגרת כתבי הקודש, ביחד עם מה שצרוב בנו והיכולת שלנו להקשיב לכתוב, לסביבה, לאחרים ולעצמנו, מספיקים לנו על פי יאנוש קורצ'אק לחנך את ילדינו לטובה. הנגלה והנסתר הוא לא רק בתורת החינוך אלא בילדינו עצמם. אי הבנות רבות נובעות מפרשנות שונה או מוטעית. נדון את ילדינו לכף זכות. נמעיט לפרש. נרבה לשאול אותם לכוונותיו ולמשמעות מעשיהם. נגיע להבנה ופשרה על האמת. לא הכל נדע על נסתרות ילדינו ובכל זאת נדון אותם לכף זכות.

שנזכה כולנו לדון ולהידון לכף זכות.

שבוע טוב

יששכר

ניצבים מולו ושומעים את קולו.

מול מי אנו ניצבים, את מי אנו שומעים?

ספר דברים פרק כ"ט (ט) אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם...לקראת ראש השנה אנו ניצבים כפרטים, כמשפחה, כקהילה. מול מי אנו ניצבים? האם מול השמיים הריקים? האם מול יפי הטבע? האם מול מצפוננו? האם מול חלומותינו? האם מול משפחתנו? אהובנו? האם מול אבינו שבשמיים? וברגע הניצבות, רגע של קפיאה, רגע של ריכוז ושקט מרביים, ניתן לשמוע את קול המי...

ספר דברים פרק ל

(יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (הקול מודיע לנו שיש לנו חובות שניתן לקיימן.)

(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (חובות אלו אין צורך לחפשם בעולמות הרוחניים העליונים.)

(יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (אין צורך לחפשם מעבר לים במסעות לחיפוש עצמי)

(יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ: (ידיעת החובות נצרבה בצורה זו או אחרת בליבנו ואותם נוכל לומר בקול רם בגלוי וללא בושה ופחד מן המחויבות.)

(טו) רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: (הטוב הרע החיים והמוות הם בחירה חופשית אותה נממש דרך מילוי החובות שזיהינו.)

(טז) אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: (מה הם החובות שאנו מזהים בליבנו ומכריזים בקול ובמודעות על המוכנות שלנו לקיימם?)

 ...(יט) הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: (בחירת חובותיי תיצור מציאות שבה אהיה מבורך או מקולל! האחריות גדולה!)

(כ) לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (אהבת החובות מבטיחה קיומן לאורך זמן. ואם בחרתי נכון, אהיה מבורך.)

לאבא ואימא: יש רגע שבינכם או ביתכם ניצבים מולכם והם שומעים מכם:

לבן: החובה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם בני, לֹא מסובכת ולא בלתי אפשרית למילוי. חפש אותך בליבך. הקשב לליבך ותשמע שם לא רק את מה שאתה רוצה ובא לך לעשות, אלא גם מה שאתה חייב לעשות. אתה הוא זה שבוחר בחובותיך. היה בוחר נכון בני למען תחווה עצמך לא מקולל אלא מבורך. למד לבחור את חובותיך נכון ולאהוב אותן. ו יהיו לך חיים משמעותיים.

לבת: החובה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם ביתי, לֹא מסובכת ולא בלתי אפשרית למילוי. חפשי אותך בליבך. הקשיבי לליבך ותשמעי שם לא רק את מה שאת רוצה ובא לך לעשות, אלא גם מה שאת חייבת לעשות. את היא זו שבוחרת בחובותיך. היי בוחרת נכונה ביתי, למען תחווי עצמך לא מקוללת אלא מבורכת. למדי לבחור את חובותיך נכון ולאהוב אותן. ויהיו לך חיים משמעותיים.