ארץ ישראל, יום אחר יום, כל השנה.

   מהו העיקרון המכונן את הארץ אותה עם ישראל יורש? בפרשת עקב אנו קוראים: (י"א י"ב) "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:" זוהי ארץ ישראל בפיקוח הקדוש ברוך הוא: "ה' אלוהיך דורש אותה תמיד"  ו"עיני ה' אלוהיך בה" , יום יום ולאורך כל ימות השנה.

   מועדי וחגי ישראל לאורך השנה הם רגעים מיוחדים בהם נפתחים שערים ברורים יותר להצצה אל העולמות העליונים. חגים ומועדים אלו נקבעו חלקם כמצוות וחלקם כמנהגים ומסורות. כל מועד מקפל בתוכו ייסורים, שמחות, עוצמות וחולשות יהודיות מראשית ההיסטוריה של היותנו לעם. דרך חוויות משותפות אלו, אנו נושאים עינינו למרום ברגעי היזכרות אלו, וקולטים רמזים מלמעלה.

   אבל בנוסף לחגים המיוחדים והמועדים, יש את שאר ימי השנה ואת כל רגעי השנה, רגע אחרי רגע. רגעים אלו עלינו לחיות את ההלכות: (ז' יב) "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.  ושכר החסד שנישבע אלוהים יהיה כאן על פני האדמה ביום יום, בחומריות: (ז' יג) וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ..."

   החומר, הארציות, חשוב, היום יום הקטן האישי של כל אחד, הדאגות הקטנות של היום יום, הפחדים, השמחות והתקוות, יש להם ערך רב. אלו הם חיינו שנועדנו להם, אבל: (ח' ג') "...לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה', יִחְיֶה הָאָדָם." 

  ומה לגבי אויבים הקמים עלינו? (ז' יז) כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם.  יח לֹא תִירָא, מֵהֶם:  זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.  יט הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה, אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ; כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ, לְכָל הָעַמִּים, אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא, מִפְּנֵיהֶם.  אפילו את האויבים הנסתרים יסייע השם למגר: (ח כ) "וְגַם, אֶת-הַצִּרְעָה, יְשַׁלַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, בָּם:  עַד אֲבֹד, הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ."

   מיגור האובים הוא תהליך איטי וארוך: (ז' כב) "וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר, פֶּן-תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה." יש ערך לאויבים, כשהם חיים בה, הארץ היא עדיין ארץ שאפשר לשבת בה. אבל באחרית הימים, מיגור האויבים יכול להיות גם הפיכתם לאוהבים ולאו דווקא למיגורם וגירושם, כמו שחוזה ישעיהו: (י"א ו'-י'). ו' וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ... ח' וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה.  ט' לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל הַר קָדְשִׁי:  כִּי מלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים.י' וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא, שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ; וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד.

   זוהי ארצנו! אבל כיצד ניזכור מורכבות עמוקה זו? תשובה אחת פשוטה וקטנה מצויה בפרשת שלנו: ברגעים שאחרי סיום אכילה!!! (ח' ז) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה:  אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.  ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.  ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.  י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. כלומר רק לברך ברכת מזון. ברכה ברגע חומרי ברכה שמקיימת את הפסוק לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על מוצא כל פי ה' יחיה האדם..." זיכרון, עדות, רגע אינטימי של התחברות לשמיים וזה אל זה.

שבוע טוב

בימים שבהם כולם מחוברים לכולם ועם ישראל מתגלה בכל עוזו,

נברך לימים אמיצים טובים בטוחים ושקטים.

יששכר עשת