אילן שריף הביא בפני קטע זה הקשור לצדק המאחה
(נזיקין, מסכת בבא קמא ח, א'):
"החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים: בנזק, בצער, בריפוי בשבת ובבושת".
כלומר, אדם שפגע באדם אחר באופן אלים וגרם לו לנזק פיסי, חובה עליו לפצותו. על הפיצוי לכלול פיצוי כספי בגין הנזק החומרי, הכאב שנגרם, הוצאות הריפוי, השבתת האדם מעבודתו ועל הנזק הנפשי שגרם. ההדגשה כאן היא לא בנזק המוסרי או בנזק החברתי (כפי שמדגיש החוק הפלילי), אלא בנזק האישי שנגרם לקורבן ובמימדים השונים הכלולים בבחינת הנזק על מנת להגיע לאיזון מחודש ברמה הבין-אישית.
אתר משרד המשפטים
גישת צדק מאחה
Restorative Justice
צדק מאחה (Restorative Justice) הוא שמה של אסכולה המציעה זוית ראיה ייחודית על המעשה הפלילי ועל התגובה הראויה לו.
הגישה מציעה להתייחס אל ההתנהגות הפלילית לא רק כאל התנהגות הסוטה מאמת המידה הנורמטיבית של החוק הפלילי אלא גם כאל התנהגות היוצרת ניגוד עניינים חריף בין מבצע העבירה ((offender לבין הנפגע ממנה (victim) - התנהגות המחוללת ביניהם סכסוך ((conflict. תוצאותיו של סכסוך זה הן פגיעות בנפגע העבירה, בקהילה ואף במבצע העבירה עצמו. מכאן, שההתנהגות הפלילית מהווה פגיעה באנשים.
מטרת הצדק המאחה היא איחוי הפגיעות (Righting Wrongs) – סיוע בריפוי והטבה של הפגיעות החומריות והלא-חומריות של המעשה הפלילי. איחוי הפגיעות מתרחש באמצעות תהליכים, שנועדו ליישב את הסכסוך בין נפגע העבירה למבצע העבירה באופן הנותן מענה מיטבי למכלול הפגיעות ולצרכים שנוצרו עקב המעשה הפלילי.
איחוי הפגיעות מתבטא בעיקר במתן מענה לצרכיו הרגשיים, החברתיים והחומריים של נפגע העבירה תוך סלילת הדרך לשילובו מחדש של מבצע העבירה בקהילה מועצמת, ובטוחה יותר, לאחר שקיבל אחריות על מעשיו. איחוי הפגיעות משמעו השגת מטרות כגון עשיית צדק והשכנת שלום.
במרכזם של תהליכי הצדק המאחה מתקיים שיח רצוני בין הצדדים המושפעים מן המעשה הפלילי - נפגע העבירה, נציגי הקהילה ומבצע העבירה. את השיח מנחה צד שלישי ניטרלי שעבר הכשרה מתאימה - מנחה תהליך צדק מאחה. במהלך השיח מזהים הצדדים את הצרכים, שהפגיעות הולידו וקובעים בהסכמה מהן הפעולות שעל מבצע העבירה ועל הקהילה לעשות על מנת לתת מענה לצרכים אלה.
על-פי גישת הצדק המאחה, מבצע העבירה הוא מי שביצע את המעשה הפלילי ומוכן לקבל אחריות על כך. האחריות של מבצע העבירה היא ישירות כלפי נפגע העבירה וכלפי הקהילה. קבלת אחריות משמעה כי מבצע העבירה מכיר בפגיעה ובהשלכותיה(קוגניטיבית ורגשית) ומוכן לעשות ככל האפשר לאיחוייה ולמזעור פגיעות אפשריות בעתיד(מחויבות התנהגותית). לפיכך, יהיה על מבצע העבירה להסכים לבצע פעולות שיש להן קשר קרוב ככל האפשר לפגיעה הספציפית שגרם המעשה הפלילי. הפעולות יכולות להיות פיצוי כספי, התנצלות, שירות למען הנפגע, שירות למען הקהילה ופעולות נוספות המותאמות לצרכים המיוחדים של הצדדים. הציפיה שמבצע העבירה יתקן את הפגיעות מניחה לכשעצמה כי הוא בעל יכולת לפעול באופן תורם. ציפיה זו מדגישה את הכוחות ואת האיכויות החיוביים שלו ובכך היא סוללת את דרכו להשתלבות מחודשת בקהילה. נטילת האחריות מצדו של מבצע העבירה משמעה גם נכונות לקחת חלק פעיל בטיפול בבעיותיו ובצרכיו.
גישת הצדק המאחה מייחדת מקום חשוב לקהילה. קהילה על פי גישת הצדק המאחה היא קבוצה של אנשים בעלי יחסי גומלין מתמשכים ומערכת תרבותית משותפת. חשיבותה של הקהילה נובעת הן מהיותה נפגעת מן המעשה הפלילי הראויה לאיחוי פגיעותיה והן בשל היותה אחראית להשכנת השלום בקרב חבריה. דהיינו: עליה לעשות למען יישוב הסכסוך שהמעשה הפלילי יצר ובכך לסייע לאיחוי הפגיעות. על הקהילה להגיש סיוע לנפגע העבירה וכן למבצעה וזאת בהתחשב בצורכיהם השונים ובמחויבויותיו של מבצע העבירה. ככלל, הסיוע לנפגע העבירה נועד להקל על המשבר שנוצר בחייו כתוצאה מהפגיעה בו, והסיוע למבצע העבירה נועד לאפשר את שילובו מחדש בקהילה.
יישום גישת הצדק המאחה
במסגרת גישת הצדק המאחה התהוותה פרקטיקה, שהתבטאה בפיתוח שלושה אבות-טיפוס של צדק מאחה: גישור נפגע העבירה-מבצע העבירה (victim-offender mediation), היוועדות (conferencing) ומעגלים (circles). שני הראשונים הם הנפוצים ביותר, ואילו זה האחרון התפתח בשלב מאוחר יותר ועל כן הוא נפוץ פחות, אם כי הוא מיישם באופן המיטבי את גישת הצדק המאחה.
גישור נפגע העבירה - מבצע העבירה הוא תהליך המאפשר ערוץ תקשורת בין נפגע העבירה ובין מבצעה. במסגרת התהליך דנים הצדדים במעשה הפלילי, בסיבותיו ובתוצאותיו וקובעים בהסכמה כיצד יש לאחות את הפגיעות האישיות והקהילתיות שהמעשה יצר. בתהליך גישור נפגע עבירה- מבצע עבירה הקהילה, אינה צד בתהליך והיא אינה מעורבת בקבלת ההחלטות הנוגעות להסכם איחוי הפגיעות. אב טיפוס זה מיישם את תפיסת הצדק המאחה באופן חלקי בלבד.
בתהליך ההיוועדות, בנוסף למבצע העבירה ונפגע העבירה, קיימת מעורבות פעילה של קהילות התמיכה שלהם בחיפוש אחר איחוי ובעיצוב פתרון לסכסוך שיצר המעשה הפלילי. הייצוג של הקהילה הנפגעת בתהליך הוא חלקי משום שהוא בא לידי ביטוי רק באמצעות קהילות התמיכה. ייחודו של התהליך הוא גם בהשתתפותם של אנשי מקצוע (עובדים סוציאלים, קציני מבחן, או גורמים טיפוליים אחרים) ואנשי אכיפת החוק. אלה האחרונים מביאים לידיעת מבצע העבירה ותומכיו את האפשרויות העומדות בפניו לאיחוי הפגיעות, ולידיעת נפגע העבירה ותומכיו את האפשרויות העומדות בפניו לקבל סיוע מן הקהילה. קהילות התמיכה ואנשי המקצוע מייצגים את הקהילה האחראית. מבחינה תפיסתית, תכנית איחוי פגיעות משקפת מערכת איזונים בין הצרכים של נפגע העבירה, מבצע העבירה והקהילה. ההיוועדות מקורה במנהגי הילידים בניו-זילנד, המאוּרים. הם ביקשו ליישב מצבי משבר שקטינים היו מעורבים בהם במסגרת תהליך המכנס את הקטין מבצע העבירה, את משפחתו הגרעינית והמורחבת ואת חבריהם יחד עם הנפגעים ממעשיו ותומכיהם. מטרת התהליך הייתה לגבש תכנית מוסכמת לאיחוי הפגיעות שיצר מעשהו הפלילי של הקטין ולהשבת השלום לקהילה. אב-טיפוס זה הותאם לנסיבות שונות והביא ליצירת מודלים שונים של היוועדות שבהם קטינים מבצעי עבירה מתכנסים ל"קבוצת דיון משפחתית" (קד"מ). מודלים אלה הוחלו לאחרונה במקומות שונים בעולם (באוסטרליה, באנגליה, בארצות הברית ובקנדה) גם לגבי בגירים מבצעי עבירה, באמצעות כינוס "קבוצת דיון קהילתית" (קד"ק).
המעגל הוא בבחינת יישומה המיטבי של גישת הצדק המאחה. בתהליך משתתפים הצדדים הישירים, קהילות התמיכה שלהם, אנשי מקצוע, וכן פתוחה ההשתתפות בפני כל אדם מן הקהילה שיש לו עניין בכך ורוצה לתרום לתהליך ולעצמו. כל אחד מחברי הקהילה נתפס כמי שהמעשה הפלילי נוגע לו, כמי שנפגע ממנו וכמי שבכוחו לעשות לאיחוי הפגיעות. המעגל מהווה מנוף לבניית קהילה ולחיזוק הקשרים בתוכה. מעגלים התקיימו בקרב תרבויות ילידים שונות ברחבי העולם, ובכלל זה בקרב הילידים האינדיאנים בצפון ארצות הברית ובקנדה. במסגרת זאת גובשה תגובה למעשה הפלילי באמצעות מפגשים שכינסו יחדיו את נפגע העבירה, מבצע העבירה ואת בני הקהילה המעונינים לקחת חלק בתהליך, בהנחיית מנהיג השבט או אחד מנכבדיו. אב- טיפוס זה הותאם לתנאים ולנסיבות שונות והביא ליצירת מודלים שונים, בכלל זה מעגלי גזר דין, ועדות צדק לנוער, מעגלי ריפוי .
מדובר אם כך, בתהליכים מובנים במסגרתם מתכנסים הצדדים המושפעים מן המעשה הפלילי- נפגע העבירה, מבצע העבירה ובמקרים המתאימים אנשים נוספים וחברי הקהילה- במרחב בטוח ובאקלים מכבד,במטרה לנהל שיח רצוני על המעשה הפלילי, השלכותיו וסיבותיו ולהגיע להסכמה על הדרך המיטבית לאיחוי הפגיעות ולטיפול בגורמים למעשה הפלילי. התהליכים מונחים על ידי מנחה תהליך צדק מאחה.
ככלל, תהליכי הצדק המאחה נערכים במסגרת רשמית של תכניות צדק מאחה אשר מנוהלות על ידי גופים מקצועיים ואוטונומיים. תכניות צדק מאחה יכולות להיות פרי יוזמה של מסגרות שונות: עמותות עצמאיות, מרכזי גישור בקהילה, גופים ממשלתיים ואחרים
קיום תהליכי הצדק המאחה, מותנה בכמה תנאים מהותיים. בין התנאים המהותיים נמנים: הסכמה על העובדות שבבסיס המעשה הפלילי מצד מבצע העבירה, השתתפות רצונית בתהליך, בכל שלביו, של כל הנוגעים בדבר, ובראש ובראשונה נפגע העבירה ומבצע העבירה, סודיות וחיסיון של תהליכי הצדק המאחה וניטרליות של התכניות ושל מנחי תהליכי צדק מאחה. תנאים אלה מהווים בסיס לפיתוח סטנדרטים שמנחי תהליכי צדק מאחה ותכניות חייבים לעמוד בהם. סטנדרטים אלה הם פועל יוצא של דיאלוג מתמשך בין אנשי מקצוע בפורומים שונים בעולם בהתבסס על עקרונות היסוד של גישת הצדק המאחה.
מתוך סולחה פורטל הגישור ישראלי
תפילה למגשר (מתוך ספר התפילות לרבי נחמן מברסלב)
נשלח באדיבות הרב נתאי מלמד, יולי 2002
אבינו בשמים
מלך שהשלום שלו
אתה יודע כל ריבוי המחלוקות וחילוקי הדעות ופירוד הלבבות שנתרבו מאוד בדורותינו בעוונותינו הרבים ועתה איני יודע כלל מה לעשות ואיך להתנהג ואיך לדבר ואיך לצפצף ואיך לרמז ואיך להתפלל על זה אני מבולבל כשיכור ריבונו של עולם אדון השלום זכני להיות איש שלום באמת אוהב שלום ורודף שלום תמיד באמת בלב שלם ולא אחזיק במחלוקות כלל לעולם אפילו נגד החולקים עלי וקמים כנגדי ועושים לי מה שעושים ואזכה להיות כעפר ממש כאדמה הזאת שהכל דורכים עליה והיא נותנת להם כל הטבות . יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו אדון השלום מלך שהשלום שלו שתשים שלום בין עמך ישראל ויתרבה השלום עד שיומשך השלום בין כל באי עולם ולא יהיה שום שנאה וקנאה ותחרות וניצחון וקינטור בין אחד לחברו.
רק יהיה אהבה לשלום גדול בין כולם עד שיוכלו להתועד ולהתייעץ יחד אחד עם חברו וידברו זה עם זה ויסבירו זה לזה האמת ויזכירו זה אל זה להסתכל על עצמם היטב בעולם הזה עולם החולף כהרף עין כצל עובר לא כצילו של דקל ולא כצילו של תומר אלה כצילו של עוף הפורח , ואז יגרשו הרוח שטות בקירבם , ויתרבה , ויתגדל השלום בעולם השלום הנפלא שאתה עתיד לגלות לעתיד לבוא .
ה' שלום ברכנו לשלום
מתוך אתר סולחה אתר הגישור הישראלי
הגישור כתפישה יהודית
מאת: הרב נתאי מלמד, מאי 2002
הגישור כמוסד מתווך בין יריבים וכמשכין שלום רוכש לו אהדה מיידית, אלא שדווקא בקרב אנשי המשפט הוא נתפש לעיתים כמוסד המתחרה בבית הדין, שכן הגישור השואף לפשרה סוטה הלוא מן האמת המשפטית לטובת ערכי שלום ואחווה. במקורות היהודים הגישור אכן נתפש כמגלם עקרון שונה מערך המשפט: המשפט כביטוי לערך האמת, והגישור כביטוי לערך השלום. למרות הניגוד בין שני ערכים אלו שאפו חכמי התלמוד לכפוף אותם זה לצד זה בכפיפה אחת:
"רבי יהושע בן קרחה אומר : מצוה לבצוע. שנאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם' והלא במקום שיש משפט אין שלום ובמקום שיש שלום אין משפט אלא איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע [=גישור]".(סנהדרין ו ע"ב)
התלמוד רואה את משה רבנו, כמייצג את הדין, ואת אהרון הכהן כמגשר: "משה היה אומר : יקוב הדין את ההר [יש למצות את הדין]. אבל אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר 'תורת אמת היתה בפיהו, ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי' (מלאכי ב,ו)"(סנהדרין ו ע"ב).
המדרש מרחיב במקום שהתלמוד מקצר: "כיוון שהיה שומע מחלוקת ביניהם, קודם שיבואו לפניו לדין, היה רודף אחריהן ומטיל שלום ביניהן" היינו : אהרון היה נפגש עם הצדדים לפני הדיון המשפטי ומבקש למנוע מהם את הכאב והסבל המלווים את ההליך המשפטי. משמעות ה"שלום" כאן רחבה מיישוב הסכסוך גרידא, וכמו בהליך הגישור, משמעה שסיימו הצדדים את הסכסוך ביניהם מתוך שלום הדדי, בניגוד לתוצאותיו האופייניות של ההליך המשפטי, שבדרך כלל מגביה את חומות האיבה שבין הצדדים.(רשי שם)
תיאור מלבב של אהרון, אוהב השלום ורודפו, מובא במדרש אבות דרבי נתן: "אוהב שלום" כיצד?... שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרון וישב אצל אחד מהם. אמר לו : בני, ראה חברך מה הוא עושה : מטרף את לבו וקורע את בגדיו [מרב צער על הריב]. אומר אוי לי, היאך אשא את עיני ואראה את חברי? בושתי ממנו [=מתבייש אני ממנו], שאני הוא שסרחתי עליו. הוא [אהרון] יושב אצלו עד שמסיר קנאה מליבו. וכשנפגשו [שני היריבים] זה בזה, גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר : 'ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל' (במדבר כ,כט) (אבות דרבי נתן יב, ג). אהרון בחר [בפגישות נפרדות], להדגיש את הצער של 'האחר', כדי לפתוח פתח לשיכוך המתח ועידוד ההידברות בין הצדדים.
בהמשך התיאור מובא פן נוסף המאפיין את הליך הגישור : "מפני מה בכו בני ישראל את אהרון שלושים יום, אנשים ונשים? מפני שדן אהרון דין אמת לאמתו. מימיו לא אמר לאיש : "סרחת". לכך נאמר 'ויבכו את אהרון שלושים יום' ".
במדרש מובא כי יסודה של הסתירה בין האמת לבין השלום עוד עם בריאת העולם, כאשר האמת נדחית מפני מידת השלום:
" א"ר סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות מהם אומרים אל יברא ומהם אומרים יברא הה"ד [=האי דכתיב – זהו שכתוב] (תהלים פה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים צדק אומר יברא שהוא עושה צדקות שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה [=שכולו קטטה] מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ".[= דחה את מידת האמת מפני מידת השלום] (בראשית רבה פרשה ח ה)
אף במקרא מופיע הגישור (משפט שלום) בצמוד לדין (אמת) – "אמת ומשפט שלום שפטו בשערכם" (זכריה ח,טז), כמו כן במסכת אבות, השלום והדין מובאים כשניים משלושת היסודות שהעולם עומד עליהם, וזו לשון המשנה – "רבן שמעון בן גמליאל אומר : על שלושה דברים העולם עומד. על האמת, על הדין ועל השלום, שנאמר : אמת ומשפט שלום שפטו בשערכם" .
פסוק זה בספר זכריה שימש יסוד לדרשת חז"ל : "איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר : זה ביצוע [=פשרה]". ופירש המהרש"א (ר' שמואל אידלש, מחכמי פולין במאה הט"ז) : שהפשרה היא בהסכמה ורצון שניהם, מה שאין כן הדין".
על חשיבות ערך הבאת השלום בדרכי גישור תצביע העובדה כי החובה ליישב סכסוכים מוטלת על הפרט ולא רק על בית הדין. חובה זו מובלטת ומודגשת במאמר חז"ל הנשנה במסגרת תפילת השחר מדי יום ביומו: "אלו דברים שאין להם שיעור [= ששכרם רב לאין ערוך]...אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן : כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים... והבאת שלום בין אדם לחברו [ובין איש לאשתו].
בפירושו למשנה, "תפארת ישראל", עמד ר' ישראל ליפשיץ (גרמניה ראשית המאה הי"ט) על הביטוי המיוחד, "הבאת שלום", לא "עשיית שלום", ז"א גם אם אינם רוצין, עדיין מוטלת החובה לנסות להביאם אל השלום. סמל ל"הבאת שלום הוא אהרון הכהן, שנאמר עליו במשנה שהיה "אוהב שלום ורודף שלום" (אבות א,יב).
העדפת השלום על האמת, הפשרה על הדין נפסקה להלכה כמובא ברמב"ם:
"מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה אם רצו בפשרה עושין ביניהן פשרה...
יפה כח פשרה מכח הדין ששני הדיוטות שדנו אין דיניהן דין ויש לבעלי דינין לחזור בהן ואם עשו פשרה וקנו מידן אין יכולין לחזור בהן" (רמב"ם הל' סנהדרין פ'כב הל' ד-ו). מכאן ניתן לראות כי על פי תפישת המשפט העברי לפשרה יש מעמד חשוב יותר מאשר למשפט.
השופט צריך להיות נייטרלי במהלך הדיון, אך בסיימו עליו להכריע במחלוקת ולומר לאחד הצדדים : "סרחת" ואתה חייב בדין. לא כן המגשר, הנמנע משיפוטיות גם עם תום ההליך, ומאפשר למתדיינים ליישב ביניהם את המחלוקת בלי לגרום לאיש לשבת על "כסא האשמים".
גישה הלכתית זו היא שרווחה במסורת היהודית. הרב בקהילות היהודיות תפקד לרוב כמגשר הפועל לקבלת החלטות לפנים משורת הדין ולא רק על פי הדין.
מעמדה הרם של הפשרה במשפט העברי ובמסורת היהודית משורש בתפיסה היהודית. לא ייפלא אפוא שמוסד הגישור המגלם את עקרון הפשרה רוכש לו אהדה כה רבה בצבור הישראלי, אהדה הנוגעת לאשיות קיומו על פי הכתוב: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט).
במאמר זה נעזרתי בציטטות ממאמרם של אביעד ואלישבע הכהן על פרשת ויגש
גישור פלילי בישראל- סוגיות ומגמות
מאת: אילן שריף, תואר שני בעבודה סוציאלית, msw, קצין מבחן למבוגרים, מטפל ומגשר
מושג הגישור מוכר לרבים כדרך ליישוב סכסוכים משפחתיים וסכסוכים אחרים. אני אנסה להציג כאן הליך גישור השונה במהותו מההליך הרגיל, ממנו צמח. עיקר השוני הוא כי לא מדובר בשני צדדים שווים במהותם המשפטית אלא בין נפגע העבירה לבין זה שביצע אותה. הליך זה מתבצע על פי רוב כחלק מהליך משפטי פלילי וזאת כהשלמה לחלל שנוצר בהתייחסות של המערכת המשפטית והמערכות הטיפוליות כלפי צדדים אלה.
בארץ, בשונה ממדינות מערביות רבות, אין מענה ממוסד למצוקות רוב הקורבנות לפשע. הם נאלצים להתמודד לבדם עם נזקים כלכליים ונזקים נפשיים, ישירים ועקיפים, שנגרמים להם. דוגמא בולטת לכך היא הנתק הכמעט מוחלט בין נפגע העבירה הפלילית לבין תהליך עשיית הצדק. בתהליך זה, שנועד להגן על הקורבן והחברה, מופקעות זכויות רבות של הקורבן, אשר לעיתים אינו מודע כלל להליך הפלילי ואינו בעל זכות להשפיע על הליך זה (ינאי, 1994). מסתבר כי מערכת הצדק מתעלמת כמעט לחלוטין מצרכי הקורבן. באופן קצת קיצוני ניתן לומר כי הקורבן נפגע שלוש פעמים. בפעם הראשונה בעבירה עצמה, בפעם השניה כשהמדינה משתלטת על הסכסוך הפרטי שלו ושוללת ממנו זכות להיות צד בהליך המשפטי. בפעם השלישית כאשר היא מוציאה את כספו של הקורבן לענישת מי שהיא החליטה שהוא עבריין. האם זהו צדק?
במדינות רבות בעולם קיימת מודעות והכרה בזכויותיהם של קורבנות עבירה ועדים. מדינות רבות מעניקות זכויות שונות, כדוגמת הזכות למידע אודות ההליך הפלילי, הזכות לתמיכה, הזכות לפיצוי, הזכות להגנה ועוד.
מציאות זו שבה קורבנות נותרים חסרי זכויות ומעמד חוקי בבית המשפט החלה להשתנות במהלך העשור האחרון (רונן, 1994). לאחרונה נכנס לתוקף חוק זכויות נפגעי עבירה התשס"א (2001). חוק זו נשען על הצהרת האו"ם משנת 1985 העוסקת בהכרה בזכויות של קורבנות פשע וניצול כוח. ההצהרה קוראת גם למדינות השונות ליצור תשתית חוקית ומנהלית במטרה להגדיל את השתתפות הקורבן בתהליך המשפטי ולהעניק לו סיוע והגנה. מטרתו של חוק זה היא (פרק א' סעיף 1): "לקבוע את זכויותיו של נפגע העבירה ולהגן על כבודו כאדם, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים". מאחר והחוק טרם התבסס קשה לצפות את השפעותיו, אך ניתן לשער שהוא יחזק במידה רבה את תהליך העצמת נפגעי העבירות הפליליות. לא רק מערכת המשפט אינה מתייחסת כראוי לנפגעי העבירות: מערכות הרווחה ושרותי הטיפוליים אחרים בארץ אינם מתמקדים באוכלוסיה זו. בתחום זה קיימים חסכים נרחבים כשלעיתים כאשר קיימת התייחסות על פי חוק, היא לשלב אבחוני בלבד. למעשה רוב הקורבנות לעבריינות אינם מטופלים כלל ואין גוף המוסמך לטיפול שכזה. אפילו מקרים של קורבנות אלימות קשה, אלימות מינית ועוד אינם מטופלים לטווח ארוך על ידי גופים ציבוריים.
המגמה השיקומית המתמקדת בעבריין הפוגע תופסת מקום נכבד בהליך השיפוטי בארץ, וזאת בהשלמה למגמות עונשיות הדוגלות בהרחקה והרתעה. המיקוד בנאשם ובשיקומו או בהענשתו מדלג לעיתים קרובות על העובדה שהאירוע הפלילי המקורי היה מפגש אנושי קשה בין שני צדדים. העבריין אינו מעומת עם האדם שנפגע, ועם התוצאות הרגשיות והפיסיות של מעשיו. המערכת השיקומית נותנת יד, שלא במתכוון, להעלמת עין ולטשטוש המעשים. מול פערים אלה במערכות השונות צמח הגישור הפלילי.
הגישור הפלילי (victim-offender mediation) מבוסס על הגישור המסורתי מחד ומאידך על תיאורית הצדק המאחה (Restorative Justice) ומסורות קהילתיות ותרבותיות עתיקות.
"גישור הינו הליך בו מסייע מגשר מיומן לצדדים כל שהם להגיע להסדר בסכסוך ביניהם בלא שתהא בידיו יכולת הכרעה. ביסודו עומדת לא רק השאיפה לפתור סכסוכים ביעילות רבה יותר, כי אם בעיקר העדיפות שיש בפתרון מוסכם ובהעברת הכוח והאחריות לצדדים על גורלם" (דויטש, 1998).
התיאוריה שעליה נשען הגישור הפלילי נקראת "צדק מתקן" או "צדק מאחה" מושג שטבע אלברט אגלש (Eglash, 1977). מדובר בתיאוריה קרימינולוגית בעלת אוריינטציה קהילתית הוליסטית, לפיה קיימים שלושה סוגי צדק:
1. צדק מעניש המתמקד בשבירת חוקי המדינה ובענישה כתגובה לכך.
2. צדק משקם המבוסס על טיפול תרפויטי של העבריין.
3. צדק מתקן המבוסס על תיקון הנזק הפיסי ותיקון היחסים בין התוקף לקורבן.
זר (Zehr, 1990) מגדיר את המושג "צדק מתקן": "פשע הינו הפרעה לאנשים או ליחסים ומחייב לתקן את המעוות. תהליך של עשיית צדק מערב את הקורבן, את הצד הפוגע ואת הקהילה בחיפוש אחר פתרון שיהווה תיקון, פיוס, השלמה והחזרת האמון". הוא פיתח את ההבחנה בין סוגי הצדק בהשוותו בין השאלות המרכזיות המעסיקות את פרדיגמת "הצדק המעניש" ל"צדק המתקן":
"צדק מעניש" שואל: איזה חוק נשבר? מי שבר את החוק? מה העונש הקבוע בחוק?
"צדק מתקן" שואל: איזה נזק נגרם? למי נגרם נזק? על מי האחריות לתיקון הנזק?
העקרונות המנחים בתיאוריה זו:
-דגש על תהליך שמערב קורבן, פוגע וקהילה. הדגשת אוטונומיה אישית על פני פטרנליזם של מוסדות המדינה. צדק ייעשה על ידי שילובו של הפוגע בקהילה ולא על ידי הרחקתו.
-התמקדות בתהליך של עשיית צדק ודיאלוג בין צדדים ודגש מופחת בהסכם הסופי.
-מיקוד באובדן שנגרם ולא בחוקים שהופרו. צדק ייעשה כאשר תהיה התייחסות ממוקדת באובדנו הספציפי של הקורבן ובניסיונות לפיצוי הולם, תוך מיקוד באינטרסים ספציפיים של הצדדים.
רגישות כלפי הקורבן, אובדנו, סיפורו האישי. מתוך אוירה של בטחון לגרום להעצמה, להפחתת חרדה ומתח רגשי ולנסיון לפיוס ופיצוי.
-רגישות כלפי העבריין, זכויותיו האנושיות והמשפטיות. דגש על אחריותו למעשיו תוך הצעת אפשרות לפיצוי הנזק שגרם.
בתהליך הגישור מעודדים את התוקפים להבין את המשמעות האנושית של מעשיהם הפליליים ולקחת עליהם אחריות. את הקורבנות מעודדים לביטוי רגשי, ולבירור כל שאלה המטרידה אותם בנוגע לאירוע. מטרת המפגש בין התוקף לקורבן היא לעבוד ביחד על חוזה מתקן ביניהם. הסכם זה אפשר שיכלול פיצוי, השבה, ביצוע שרות לתועלת הציבור, סליחה ועוד, אך הוא חייב להיות מעובד ע"י הצדדים ומוסכם עליהם (גרבלי, 1999).
התפתחות מגמות הגישור בעולם
העקרונות הבסיסיים עליהם מושתת הגישור קיימים למעשה כבר אלפי שנים. לפי התורה הקונפוציאנית יש לפתור סכסוכים בדרך הרמונית ובשכנוע מוסרי (דויטש, 1998). בחוקי חמורבי משנת 2060 לפני הספירה, וכן בחוק 12 הלוחות הרומאי משנת 449 לפנה"ס יש התייחסות לפיצוי בגין עבירות אלימות
(Bazemore, 1998). גם במקורות היהודיים שהתחילו בגישת "עין תחת עין" (שמות כ"א) ניתן למצוא גישות המבקשות פיצוי. סדר נזיקין במשנה עוסק בפגיעות השונות שבין אדם לחברו והשיטות השונות להביא לפיצוי. דוגמא לפיצוי בגין עבירת אלימות (נזיקין, מסכת בבא קמא ח, א'): "החובל בחברו חייב עליו משום חמישה דברים: בנזק, בצער, בריפוי בשבת ובבושת". כלומר, אדם שפגע באדם אחר באופן אלים וגרם לו לנזק פיסי, חובה עליו לפצותו. על הפיצוי לכלול פיצוי כספי בגין הנזק החומרי, הכאב שנגרם, הוצאות הריפוי, השבתת האדם מעבודתו ועל הנזק הנפשי שגרם. ההדגשה כאן היא לא בנזק המוסרי או בנזק החברתי, אלא בנזק האישי שנגרם לקורבן ובמימדים השונים הכלולים בבחינת הנזק על מנת להגיע לאיזון מחודש ברמה הבין-אישית.
החל משנות השלושים של המאה העשרים, פותח בארצות הברית מודל על פיו הכללים והתנאים הקשורים לעבודה, בין מעביד או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים, מעוצבים על ידי תהליך של גישור ולא על ידי בתי משפט. השפעה חזקה על פיתוח תהליך זה באה מכיוונם של ארגוני העובדים שראו בבתי המשפט גוף שמייצג את המעבידים ולא גוף נייטרלי. עם זאת היה צורך לקיים שיטה בה יאוזנו האינטרסים של שני הצדדים. מערכת זו יצרה מגוון כלים לניהול משא ומתן, בוררות וייעוץ. בהמשך, בעקבות לחץ לחפש דרכים יצירתיות לסייע לצדדים מסוכסכים אשר הגיעו למבוי סתום במשא ומתן ביניהם, החילו מודל זה גם על תחומי סכסוך אחרים כאשר העיקריים בהם, כיום, הם דיני המעמד האישי, נושאים צרכניים, נושאי איכות הסביבה, סכסוכים ימיים ועניינים פליליים.
הכר הנרחב של טכניקות לניהול, לטיפול וליישוב חילוקי דעות וסכסוכים צד את עיניהם של מספר קבוצות של מעצבי מדיניות חברתית שפעלו בשנות השבעים בצפון אמריקה. בארצות הברית היו באותן שנים התפרצויות של אלימות במספר מוקדי סכסוכים, כגון הסכסוך על הבעלות על השמורות האינדיאניות, מרידות של אסירים, סכסוכים בין קבוצות אתניות ואלימות של קבוצות מיעוט נגד השלטון בכלל ונגד מערכת המשפט בפרט. המערכות השלטוניות והמשפטיות התקשו למצוא פתרונות לבעיות אלה ולפיכך הסכימו להכניס אנשי מקצוע שנלקחו מן הסוכנויות לגישור ולבוררות שפותחו לצורך יחסי עבודה (מירוני, 1999).
מגמה נוספת שתרמה להתפתחות הגישור היתה הביקורת שנשמעה כלפי התמשכות ההליכים המשפטיים ועלותם הרבה. הליכים אלה פגעו בעיקר בשכבות הנמוכות ותרמו להגברת חוסר שוויון. ביקורת נוספת כלפי בתי המשפט טענה כי קיימים סוגים שונים של סכסוכים שאינם מתאימים במהותם לשפיטה בהליך המשפטי הרגיל. דוגמאות לכך הם סכסוכים במסגרת של יחסים מתמשכים, סכסוכים שפתרונם דורש מסגרת אינטימית ולא פומבית, סכסוכים מורכבים מבחינת ריבוי צדדים וריבוי נושאים, סכסוכים הדורשים פתרונות מורכבים ויצירתיים שאינם נמצאים בסל הפתרונות הרגיל של בית המשפט, סכסוכים שבהם הכרעה בהליך משפטי עשויה לגרום לבעיית אכיפה קשה וכן סכסוכים שלגביהם מתן ההחלטה אינו יכול להביא לפתרון הבעיות האמיתיות אשר הביאו את הצדדים מלכתחילה לבית המשפט. מגמה חברתית נוספת שחיזקה את פיתוח נושא הגישור טענה שיש בעייתיות קשה באופן שבו החברה המערבית מנהלת מחלוקות וחילוקי דעות. השימוש המוגבר בכוח לסוגיו השונים, ובכלל זה בהליכים המשפטיים, ואפילו במודל דמוקרטי של החלטת הרוב, אינו מבטיח איכות חיים מבחינה חברתית. תחת זאת הוצע לבנות דרכים חדשות ליישוב מחלוקות בדרך של הסכמה בין יחידים וקבוצות. לקבוצה זו הצטרפו מגמות פמיניסטיות שטענו כי שיטת המשפט הנהוגה כיום מייצגת חשיבה גברית נוקשה וכי יש מקום לביטוי גם לגישה הרמונית ונשית יותר (דויטש, 1998Roach, 2000; ).
התכנית הראשונה לגישור פלילי היתה בשנת 1974 במחוז אונטריו בקנדה. היא הופעלה על ידי קצין מבחן לנוער ששיכנע שופט כי שני נערים שהורשעו בוונדליזם, צריכים גם להיפגש עם הקורבן. לאחר הפגישה הורה השופט על פיצוי כחלק מתנאי המבחן. התכנית הראשונה בארצות הברית היתה בשנת 1978 באינדיאנה. שנה מאוחר יותר כבר החלה תכנית דומה בבריטניה וכן במדינות נוספות (Marshal, 1995; Galaway, 1995; Costanza-baldry, 1998; Aertsen, & Peters, 1998; Johnstone, 1999). במחקרים שונים מדווח על תהליך התפתחות מואץ של הקמת תכניות, עד כדי כך שבשנת 1999 הופעלו ברחבי העולם למעלה מאלף תכניות גישור פלילי (Umbreit & Greenwood, 1999).
בתחילת שנות התשעים התקיים דיון לגבי מהות המושג המרכזי בתחום הגישור הפלילי. האם מתאים המושג: "victim-offender reconciliation program " (VOMP), שפירושו תכנית לפיוס בין קורבן לפוגע, או שמא יש בעיה בכך שלכאורה, מכניסים מראש, את הקורבן לתהליך של סליחה אליו הוא אינו מחויב? הטענה היתה שלא ניתן לכפות תהליכי סליחה, פיוס ופיצוי. המושג: "victim-offender mediation" (VOMP) נבחר לבסוף בשל הדגש על התהליך ולא על התוצאה המצופה וכן בשל הרגישות לצדדים.
בשנת 1994 הוכרה באופן רשמי בארה"ב האגודה לגישור בין קורבן לפוגע. דבר זה הביא להגברת הכרה בפועל ולהתרבות תכניות גישור פלילי בבתי משפט ברחבי ארה"ב. תכניות שכינו עצמן כ- VORP הפכו ל- VOMP. למרות שתכניות מסוימות השאירו את השם הקודם, חידד הדיון את הצורך בשמירת זכויות שני הצדדים ואת הצורך בפיוס המבוסס על סליחה ומחילה (Umbreit, 1995; Umbreit & Greenwood, 1999; Umbreit, 1999). תהליך גיבוש המושג המרכזי חידד מספר סוגיות, ביניהן השוני המרכזי מתכניות גישור אזרחי בהן יש מימד שוויוני בין הצדדים. בגישור פלילי קיימת קביעה ראשונית שאינה ניתנת לערעור לגבי האובדן של הקורבן ואחריותו של הפוגע לאובדן זה. עובדה זו אינה נתונה למשא ומתן במהלך תהליך הגישור, אם כי ניתן לברר את האופן שבו ישוקם האובדן (Umbreit & Greenwood, 1999).
גישור פלילי, אם כך, הוא הליך שיתופי של פתרון בעיות ושל צמיחה אישית, בו צד שלישי בלתי תלוי עוזר למשתתפים לברר נושאים שעוררה ביניהם העבירה הפלילית, כדי להשיג הסכם שיהיה מקובל עליהם לתיקון הנזק. המגשר הפלילי מוביל את הליך הגישור לקראת פתרון והישג הדדי מכובד והוגן לכל הצדדים (Van Ness, 1990).
מגמות גישור בארץ
בעקבות התפתחות מגמות הגישור בעולם נחקקו בישראל בשנת 1993 תקנות הפישור המסדירות הליך זה בהליך המשפטי האזרחי. התקנות מגדירות את מהות הפישור, דרכי הפעולה, זכויות וחובות הצדדים והמפשר. בשנים האחרונות קיימת מגמה בה יותר ויותר הליכים מתבררים בהליך גישור ולא בהליך המשפטי המקובל. ניתן כיום למצוא עניינים שונים המוסדרים בהליך גישור בארץ, בעיקר דיני אישות ויחסי עבודה. ניכר כי המערכת המשפטית מגלה עניין בגישור הפלילי ובשנים האחרונות החלה לפעול במסגרת משרד המשפטים מחלקה שתפקידה לבדוק סוגיות משפטיות הקשורות להחלתו של הליך זה בארץ (דויטש, 1998). לעניין זה יש לציין ארגונו של כנס ראשון שעסק בגישור פלילי בארץ, שהתקיים לפני כשנה, והוצאתו של ספר שמביא סקירה מצוינת על הנושא (עו"ד ענת פרקש: "צדק מאחה בתחום המשפט הפלילי",המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים שבמשרד המשפטים).
הגישור הפלילי פועל במסגרת שרות המבחן לנוער מאז שנת 1992 (גרבלי, 1999; ינאי ואח', 2001). עם זאת לא ניתן לומר כי הוא קנה לו אחיזה רבה. למעשה הוא פועל באופן שיטתי וממוסד רק במחוז הדרום של השרות. כיום, עוברים עשרות נערים בשנה תהליך של גישור בשרותי המבחן בבאר שבע ובקרית גת. כמו כן מתבצע נסיון ליישם את הטכניקה גם במחוזות אחרים, אך עדיין לא ברורה הצלחת המהלך. גם בשרות המבחן למבוגרים החלו לבחון היבטים של נושא זה.
יתרונות הגישור הפלילי
תהליך הגישור הפלילי מאפשר לעבריין להיחשף באופן ישיר לתוצאות מעשיו ולהשלכות השונות שנגרמו. המפגש עם הקורבן מעצים את חווית לקיחת האחריות האישית ומאפשר כר פעילות לעיבוד תכנים שונים ופתרון לקונפליקט. כך ניתנת לו דרך מעשית לנסות ולהשפיע באופן מעשי על ההחלטה כיצד יתוקן הנזק שגרם באופן שיותאם לאינטרסים שלו ובהתאם לצורכי הקורבן.
הליך הגישור נותן מענה הולם לצרכים אנושיים יחודיים של הקורבנות. זר (Zehr, 1990) מזהה שישה צרכים בסיסיים כאלה:
1. תשובות לשאלות קשות המטרידות אותם: מה קרה? למה דווקא לי? מדוע הגבתי כפי
שהגבתי? האם זה יקרה לי שוב? למה התנהג הפוגע כך?
2. הכרה בעוול שנגרם: לעיתים אנו מוצאים כי יש נטייה חברתית ואישית (של הנפגע בעצמו) להאשים את הנפגע מול זה יש צורך בהכרה חברתית כי הנפגע אינו אשם וכן יש צורך לשמוע את הפוגע שאכן גרם לנזק.
3. בטחון: צורך לחזור לתחושת הבטחון שהיתה פעם. לחזור להרגשה שלא תבוצע שוב עבירה כלפיו או כלפי אחרים, ולהחזיר את תחושת השליטה בסביבה.
4. פיצוי: לנסות להחזיר גם את המצב החומרי לקדמותו. מדוב |
מנהלי הפורום
יששכר עשת
כעת בפורום 
קבצים
דפיות פורום 
אתרי פסיכויהדות
חזרה לפורום