בואו בואו כל חולם והוזה. נתקן עצמנו בלילה הזה. נתקן עצמנו בשבילנו ובשביל האחר, לא נחלום...נתעורר! פן נאחר.

מה עלה בגורל התורה שניתנה למשה בהר סיני?

   משנה מסכת אבות פרק א (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה: (ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה

וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

   ספר שמות פרק לב (טו) וַיִּפֶן וַיֵּרֶד משֶׁה מִן הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים: (טז) וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת: (יז) וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה וַיֹּאמֶר אֶל משֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה: (יח) וַיֹּאמֶר אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ: (יט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר: (כ) וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁק אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

   ספר שמות פרק לד  (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (ב) וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר: (ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא: (ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם משֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים: (ה) וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם ה': (ו) וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: (ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:...

   (כח) וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים: (כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת משֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד משֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:

   (ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו: (לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם משֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר משֶׁה אֲלֵהֶם: (לב) וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּוֹ בְּהַר סִינָי:

   מדרש תנחומא כי-תשא, סימן כו "וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר" - לקח משה את הלוחות והיה יורד, והיו הכתובים סובלין את עצמן ואת משה עמן, וכשראו את התופים ואת המחולות ואת העגל, ברחו הכתובים ופרחו מן הלוחות, ונמצאו כבדין על ידי משה, ולא יכול משה לסבול את עצמו ולא את הלוחות, והשליכן מידיו, ונשתברו. שנאמר: "וישבר אותן תחת ההר"

   ספר איוב פרק כח (יב) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: (יג) לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים: (יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי:...(כ) וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה: (כא) וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם נִסְתָּרָה: (כב) אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ: (כג) אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ: (כד) כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה:...(כז) אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ: (כח) וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה:

   ספר דברים פרק ל ( י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: (יא) כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: (יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יג) וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: (יד) כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ:

נו??? היכן התורה?

תיקון ליל שבועות

מנהג הוא ללמוד ולהתכונן לקראת מתן התורה.

בשבועות חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא עומד לקבל את התורה. יום מתן התורה הוא יום החתונה בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל. הלימוד בלילה הוא התקנת עצמנו, הכלה, וקישוטנו בתכשיטים לכבוד יום חתונתנו. אנו מתהדרים בתורה שלמדנו כל הלילה כקישוט לקראת חתונתו עם אלוהים.

במדרש שיר השירים מצאנו שבבוקר בו ניתנה התורה, בני ישראל ישנו עד מאוחר, במקום להתכונן לקבלת התורה. אלוהים נאלץ להעיר אותנו בקולות וברקים. תיקון זה הוא גם תיקון חטאנו.  

תיקון הוא גם תיקון עצמנו במובן של אפשרות השפעתנו על עולמות עליונים, שישפיעו טוב עלינו. מה שנתקן בעצמנו משפיע על תיקון האחר בארץ וגם בשמיים.

בואו בואו כל חולם והוזה.

נתקן עצמנו בלילה הזה.

נתקן עצמנו בשבילנו ובשביל האחר,

לא נחלום...נתעורר!

פן נאחר.

יששכר

   בשנות העשרים החלו חלוצי העמק לחגוג את טקס הבאת הביכורים כפי שמפורט במשנה.  החזרה לארץ ישראל ולעבודת האדמה הביאה עמה דחף רוחני להתחבר למקורות ולשורשים היהודיים. בחג השבועות חידשו את טכסי הבאת הביכורים.

תאורו של יצחק מיכאלי, חלוץ שעלה מפולין לעין-חרוד . (מתוך אתר החגים של בית השיטה)

   החל משעות אחר הצהרים המוקדמות, מורגשת תנועה רבתי בחצר. חברים
מקשטים עגלות בירק ובענפים, בפירות ובפרחים ובכלי עבודה, כל ענף יתאמץ להפתיע ולעבור את רעהו בפאר עגלתו. ואף לילדים עגלות לפי בתיהם: פעוטונים
גנים ובתי הספר...

   בשעה 1:00 בצהרים  תתייצב עין-חרוד בראש התהלוכה, כאשר נושאי הביכורים מובילים ואחריהם אנשי המשק והפלחה. עין-חרוד תצא לתחנת הרכבת ותיפגש ליד התחנה עם התהלוכות של גבע ועין-טבעון. משם חוזרים כולם ביחד למחצבת עין-חרוד בתהלוכה משותפת. במחצבה יפגשו עם תל-יוסף ובית-אלפא וכולם יחד ירדו בתהלוכה אחת גדולה לגורן של עין-חרוד. בראש ילכו נושאי הביכורים, אחריהם קבוצת הפלחה עם הכבודה: טרקטור ומחרשתו, דיסקוס, מאלמת, מגוב, עגלה עם תבואה, מכונת דישה עם טרקטור ועגלה טעונת לחם וקמח. אחריה עגלת נטיעות עם עציה, גן ירקות עם ביכורי ירקות, עגלה ללול ולמכוורת. ואחרון אחרון חביב - עגלה של ילדים. ואחריהן נוהר כל העם, מי ברגל ומי ברכב.

   ראש התהלוכה עובר בשער הכבוד ונכנס לגורן ומכריז על טקס הבאת הביכורים שי הביכורים הם: שני שקי גרעיני חיטה, כדי חלב, חלות דבש, שישה כבשים
אז יכריז הכרוז על פדיון הביכורים - קודש לקרן הקיימת. הנה כי כן למען העם והמולדת המתחדשים בארצם העתיקה.

   הנה זוהי מהפכה אמיתית, כך פרצנו פרץ ונחוג את החג בצורה שונה שחגגו אבותינו בגולה; עתה חזרנו אל השדה. בגולה היה זה חג של בית, מלא תוכן רוחני, עם זמירות ותפילות וסמלי חג לשרידי הפאר הפיזי שהיה בעבר. וכשם
שעבודת האדמה ביום הזה שאנו קודחים בארות ונוקבים בסלע, עד להגיענו
למי התהום הזכים, כך מצווים אנחנו לחתור ולחדור אל מקור חגינו ולהעלותם
מתהומות חיי העם היהודי בעבר, את  "מי התהום" - הזכים ביותר של תרבותנו
העתיקה כדי לשוב ולהזרימם בצינורות ההשפעה שנסתמו במשך השנים של תקופת הגולה.

כיצד מעלים הביכורים? (מתוך המשנה)

   הנה התיאור הנפלא מן המשנה ממסכת ביכורים. איך עלו בשבועות לבית המקדש להביא את הביכורים. המשוררים והפזמונאים "של פעם" שיבצו מילים, פסוקים משפטים בשירים שאנו שרים עד היום. הנה שלושה שירים מתוך המקור במשנה.

חפשו בעיתונים על טכסי הבאת הביכורים הפתוחים לקהל הרחב. בואו והצטרפו להמוני בית ישראל

המביאים את רוח העם היהודי לימינו ומחברים אותנו  לשורשינו.

חג שמח, יששכר

   ביכורים, שמואל בס: פרי גני הנה הבאתי, מלוא הטנא רב פאר. ביכורים פה העליתי, וראשי עטרתי זר. מן הכפר מוביל העירה בן רועים טלה וגדי, ושיריו בקול ישירה, דידל, דידל, דידל די! בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים, ובסל לו על שיכמהו תהמינה זוג יונים.

   מי ברכב, רפאל ספורטה: מי ברכב, מי ברגל, מי יצעד בסך? מי בראש ישא הדגל,
ובתוף מי יך? הך בתוף, במצילתיים, בשליש, בצילצל! נעלה נא לירושלים, שם נחולה כל הליל.

   סלינו על כתפינו, לוין קיפניס: סלינו על כתפינו, ראשינו עטורים, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. מיהודה ומשומרון מן העמק והגליל פנו דרך לנו, ביכורים איתנו, הך בתוף חלל בחליל! שדינו וגנינו הבשילו יבולים, כרמינו, מיקשותנו
ביכרו פרי הילולים. תאנים תפוחים ענבים ושקדים. מה טובו מעגלינו, מה יפו הטורים! זימרת הארץ לנו, הבאנו ביכורים, מגולן מבשן מן הנגב והירדן!

משנה מסכת בכורים פרק ג

(א) כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים, יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָדֵהוּ וְרוֹאֶה תְּאֵנָה שֶׁבִּכֵּרָה, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, קוֹשְׁרוֹ בְגֶמִי, וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ בִכּוּרִים. בן איכר מפרי גנהו - תאנים ורימונים, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקַע: שדינו וגנינו הבשילו יבולים, כרמינו, מיקשותנו
ביכרו פרי הילולים. תאנים תפוחים ענבים ושקדים.

(ב) כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים, כָּל הַעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לָעִיר שֶׁל מַעֲמָד, מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים. מיהודה ומשומרון מן העמק והגליל, מגולן מבשן מן הנגב והירדן! וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר, קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל (בֵּית) ה' אֱלֹהֵינוּ:

(ג) הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים. מן הכפר מוביל העירה בן רועים טלה וגדי וְהַשּׁוֹר הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנִיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַּיִּת בְּרֹאשׁוֹ. וראשי עטרתי זר, הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, הך בתוף חלל בחליל! עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לְירוּשָׁלַיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם: מי ברכב, מי ברגל, מי יצעד בסך? מי בראש ישא הדגל, ובתוף מי יך? הך בתוף, במצילתיים, בשליש, בצילצל! נעלה נא לירושלים

(ד) הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ סלינו על כתפינו וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. (הִגִּיעַ לָעֲזָרָה) וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי (תהלים ל): ושיריו בקול ישירה, דידל, דידל, דידל די!

(ה) הַגּוֹזָלוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים, הָיוּ עוֹלוֹת. וּמַה שֶּׁבְּיָדָם, נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים: ובסל לו על שיכמהו תהמינה זוג יונים.

(ו) עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ, קוֹרֵא מֵהִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַייָ אֱלֹהֶיךָ (דברים כו) עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא: (ז) בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

(ח) הָעֲשִׁירִים מְבִיאִים בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב, וְהַעֲנִיִּים מְבִיאִין אוֹתָם בְּסַלֵּי נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה, וְהַסַּלִּים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים:

(ט) רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִיּם אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים: