פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת צו ספר ויקרא פרק ו' – ח'
הציבור, הקהל, העדה, כוח להרוס וכוח לבנות.
הנה מגיע רגע משיחת אהרון הכהן ובניו לכוהנים המשמשים בקודש אוהל מועד. הטכס נעשה בנוכחות עם ישראל שנקהלו לפתח אהל מועד. ויקרא פרק ח (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ב) קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת: (ג) וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: (ד) וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
התרבות היהודית מדגישה ומחזקת את הקהילה, הציבור, העדה. יש לקהל כוח להיטיב ולהרע. בתקופות של מלחמות ישראל אחרי קום המדינה, רבים היו המעשים היפים שנעשו על ידי המוני בית ישראל. ובמגרשי הכדורגל הפוך, מהומות, אלימות ופגיעות קשות.
קהל יכול להיות המון לא מאורגן או קהל מאורגן. בשני המקרים כוחות הרוע וכוחות הטוב קיימים.
לאיזה קהילה או ציבור כל אחד מאיתנו שייך? בית כנסת? ישוב קהילתי? שכונה? חוג חברים? משפחה מורחבת? נשים לב לרמת הארגון של הקהילות אליהם אנו משתייכים. נשים לב לכוחות הטוב והרע שפועלים מתוך הקהילה. האם אנו יכולים לפעול להגביר את הטוב?
הקהל שהגביר את הטוב
ניסיון מעניין להקהיל את העם ולהגביר את כוח הטוב אנו מוצאים בתקופת ימיו של המלך חזקיה מלך יהודה. היו אלו ימים של התרוממות רוח לאומית ודתית ביהודה. סופרים ליקטו ספרות החכמה (משלי כה א) "וגם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". תקווה חדשה לעתיד טוב יותר פיעמה בלב הנביא ישעיהו שחי בתקופה זו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו ב: ב-ד;
וכך מסופר בדברי הימים ב פרק ל (יג) וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד: (יד) וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן: הבעיה הייתה שרובם לא היו טהורים. (יז) כִּי רַבַּת בַּקָּהָל אֲשֶׁר לֹא הִתְקַדָּשׁוּ...(יח) כִּי מַרְבִּית הָעָם רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן לֹא הִטֶּהָרוּ...
חזקיהו מתפלל לאלוהים ומבקש רחמים על בסיס כוונות טובות שהיו לכולם, ועל בסיס שהסירו את מזבחות האלילים...(יח) כִּי הִתְפַּלֵּל יְחִזְקִיָּהוּ עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ה' הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד: (יט) כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו וְלֹא כְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ:
הנס קורה. (כ) וַיִּשְׁמַע ה' אֶל יְחִזְקִיָּהוּ וַיִּרְפָּא אֶת הָעָם: כוחות הטוב עולים מן העם. (כא) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בִּירוּשָׁלִַם אֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה וּמְהַלְלִים לַה' יוֹם בְּיוֹם הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים בִּכְלֵי עֹז לַה': והשמחה גדולה בכל הקהל והאווירה חיובית. (כה) וַיִּשְׂמְחוּ כָּל קְהַל יְהוּדָה וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל הַקָּהָל הַבָּאִים מִיִּשְׂרָאֵל וְהַגֵּרִים הַבָּאִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַיּוֹשְׁבִים בִּיהוּדָה: (כו) וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם: (כז) וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם:
הקהל שניכשל והטוב לא התגלה.
דוגמא הפוכה אנו מוצאים באירועי מי המריבה. במדבר פרק כ' (א) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (ב) וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן: (ג) וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': אלו היו רגעים של אובדן אמונה, של רוח רעה, של מהלכי התמרדות נגד תהליך היציאה מעבדות לחירות. (ד) וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: (ה) וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:
משה ואהרון חוששים מכוח ההמון השלילי. הם נסוגים אל אהל מועד.. (ו) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם: (ז) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ח) קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם:
משה נצטווה להקהיל את בני ישראל (ט) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: (י) וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: (יא) וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם:
העם שותים מן המים והאווירה החיובית אינה מתעוררת. המקום אמנם מקודש, אך נשאר מי מריבה. (יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: (יג) הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:
נתפלל כולנו שנשכיל לזהות את הכוחות הטובים שבקהילה אליהם אנו משתייכים, שיהיה בנו את הכוח לפעול להעצמת הטוב ולאפשרות להשתמש בו למען כולנו.
שבוע טוב
יששכר
פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת צו ספר ויקרא פרק ו' – ח' תשס"ה
מחכים ממתינים לקראת...כיצד?
אהרון ובנין ממתינים ליום השמיני. זה היום שכולם חיכו לו. זה היום שבו אהרון ובניו וזקני ישראל יקריבו את הקרבן הראשון לה' ותחל העבודה הסדירה של המשכן. ומה הם עושים שבעה ימים? "ושמרתם את משמרת ה'" ויקרא ח' (לא) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְשָׁם תֹּאכְלוּ אֹתוֹ וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בְּסַל הַמִּלֻּאִים כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי לֵאמֹר אַהֲרֹן וּבָנָיו יֹאכְלֻהוּ: (לב) וְהַנּוֹתָר בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: (לג) וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם: (לד) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה' לַעֲשׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: (לה) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ כִּי כֵן צֻוֵּיתִי:
כשאנו ממתינים לקראת רגע המבחן, לטיול שכה רצינו, לפגישה שחלמנו עליה. מה אנו עושים בזמן זה? מה היא "משמרת ה'" עבורנו? מה יקרה כשנצא לדרך? למסע? לקרב? האם נשוב בשלום? איך נכין את עצמנו? בני אהרון בפרשה הבאה, פרשת שמיני, לא שרדו את היום הראשון של הקרבת הקרבנות! האם אנו נשרוד את העניין שלנו? רגעי ההמתנה של מדינתו לפני מלחמת ששת הימים הפכו לניצחון גדול ומול הניצחון לחלק מהמשפחות, יקירם אל שב. שתפו זה את זה ברגעי ההמתנה שלכם.
לאהובה בשיר השירים אין סבלנות, היא אינה ממתינה...הוא פועלת...שיר השירים ג' (א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו: (ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי...(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:
רחל המשוררת מחכה לאהובה עד יכבו חייה כחכות רחל לדודה. וכשהיא ממתינה היא מתפללת זמר נוגה. "התשמע קולי רחוקי שלי, התשמע קולי באשר הנך, קול קורא בעוז, קול בוכה בדמי, ומעל הזמן מצווה ברכה. ארץ זו רבה ודרכים בה רב, נפגשות לדק נפרדות לעד. מבקש האדם, אך כושלות רגליו, לא יכול למצוא את אשר אבד. אחרון ימי כבר קרוב אולי, כבר קרוב היום של דמעות פרידה. אחכה לך עד יכבו חיי, כחכות רחל לדודה.
גם דודו ברק מספר לנו על האהובה המחכה "אחכה לך, כבה את כל אורות עירך, ובוא אל הפינה שלנו, בין סדינים צחורים ולבנים. ומה היא עושה ברגעים הללו? "...בקצה הערב שטה שטה לקראתך אוהב..." היא מכינה עצמה למסור לו "את הדימעה את הכאב..." אפילו עד מוות "...את מותי למצוא איתך, אוהב..."
פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.
פרשת צו ספר ויקרא פרק ו' – ח' תשס"ד
*בהמשך לפרשה הקודמת אלוהים מצווה ומפרט סדר הקרבת קורבנות שונים: קורבן עולה, מנחה, חטאת, אשם ושלמים.
*הקורבנות יוקרבו באהל מועד ובעתיד לבא בבית המקדש.
*אש המזבח תבער תמיד ולא תכבה.
*חל איסור בכל השנה על אפיית חמץ במקדש.
*חל איסור לאכול את חלב ודם הבשר.
*הרגע הגדול מגיע. טקס משיחת אהרון ובניו והמשכן וכל כליו לקראת התחלה מסודרת של עבודת הקורבנות.
*אחרי סיום הטקס אהרון ובניו אמורים לשבת לפתח אוהל מועד שבעה ימים וכל זאת לקראת היום השמיני.
אש בוערת בעצמותי.
אש המזבח אמורה שלא להיכבות לעולם. אנשים האומרים: "אש בוערת בי", "הוא כמו אש", "אש בוערת בעצמותיו", "בלהט הדברים." האם אתם מרגישם כך לפעמים? ספרו זה לזה האם יש בכם עמוק עמוק בפנים אש שאינה נכבית? מהי אש זו? מה מזין אותה? אהבה? שינאה? מטרה? אומר נער בן שבע עשרה בלהט רב "לא איכפת לי מכלום, אף אחד לא יגיד לי יותר מה לעשות. אני עושה מה בראש שלי." איזה אש יש כאן? מה מזין אותה? לאיזו מטרה נעלה? האם יש בכם אש כלשהי שאינה נכבית לעולם?
ספר ויקרא ה' ו'
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה" (שם ה-ו).
אסיר תודה
כאשר אדם מרגיש צורך או חובה להודות לאלוהים, הוא יכול להקריב קורבן שלמים שמטרתו בין השאר הכרת תודה. "הכרת תודה" הוא תהליך נפשי הקושר אותנו זה לזה בעבותות תודה ואולי אהבה? איכפתיות? אנו שומעים לא אחת מפי קרובים: "אני לא רוצה שהוא יעשה לי טובות, אני לא רוצה להישאר חייב לו." אנו שומעים גם הפוך: "הוא השאיל לי את המשחק שלו, הרגשתי שאני חייב לו ונתתי לו במתנה קלף יקר." ספרו זה לזה רגעים שבהם עמדתם בפני החלטה בהכרה להיות אסירי תודה, להקריב קורבן תודה. מה החלטתם? האם הקורבן התאים? אולי היה מוגזם? אולי לא הבאתם קרבן תודה? אולי אתם עדיין חייבים?
ספר ויקרא פרק ז
(יא) וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַה': (יב) אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן:
האם זה מוכר לך? קרה לך? מה תעשה/י? למה דווקא ככה?
שבת שלום.
יששכר עשת
|