האומנם?

"לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה..."

(הרמב"ם הלכות מתנות עניים)

מאת יששכר עשת בסיוע דר יאיר כספי ומרב אושר

   קיימנו סדנא בשאלה זו? השתמשנו בשאלון שעוצב בדרכו של דר' יאיר כספי. גילינו רגעים שבהם נראה שנפגענו ממעשה טוב, צדקה או גמילות חסד שעשינו? ניסינו ללמוד מן הרמב"ם, מסלנטר ומתוכנו, כיצד אפשר ליישב את החוויה של היפגעות אחרי מעשה טוב עם תורת הגמול היהודית?

א. דוגמאות:

1. אישה הסיעה טרמפיסטיות שגנבו לה את הארנק.

2. אח נתן הלוואה לאחותו. היא מסרבת להחזיר אותה.

3. בחור צעיר האט את נסיעתו ברגע מסוכן, אותת כראוי ובכל זאת רכב אחר התנגש בו מאחור.

4. נער סידר את החדר ולא זכה למילה טובה . להיפך, האם מגיבה בתוכחה "כבר מזמן היית צריך ללמוד את זה."

5. נערה למדה כראוי למבחן ונכשלה.

6. אישה עזרה לחברתה חולת הסרטן והחולה כעסה עליה על שהיא בריאה. "זה מרגיז אותי שאת בריאה."

ב. הארות מהסדנא.

1. אולי כרגע רע, אבל מי יודע מתי נזכה לגמול?

2. אחרי העונש על מעשה טוב מגיע רגע הניסיון של גומל  החסד, כמו איוב. עומדת למבחן תורת הגמול של העומד בניסיון. האם העולם יהפוך בעיניו לרע? או שידבק בטוב?

3. המעשה הטוב חודר לליבו של הרע ונשתל שם. אולי ברגע אחר בחיים יצא הטוב שנשתל שם. ומשהו יזכה.

4. גומלי החסד מבקשים שכר. אין רע בחשבונות. יש ערך ליחסים הגונים של נתינות. אם החשבון מאוזן והגון אפשר גם לתת מתנות מתוך שמחת הנתינה וללא

5. שמונה הדרגות של הצדקה לעני מהווים מכשיר לבחינה עצמית בשאלה מה עלי לעשות ברגע נתון בענין גמילות החסד.

6. בהחלטה על המעשה הטוב עלי להתחשב גם בעובדה שבמעשה טוב יש גם פגיעה באחר. עלבון מסוים והגבלת העצמאות וההתמודדות.

7. במעשה הטוב ללא קשר לתוצאה, יש הצהרה על נאמנות, על המשכיות של קשר משמעותי עם האחר, על סוג של ערבות הדדית.

8. עני ועשיר הם מגם משל לכל יחסים שבהם יש לאחד יותר מלאחר. פקיד ולקוח, רופא חולה, הורה ילד ועוד.

9. עניי ביתך קודמים. כלומר בנתינה לביתך מעבר לחובה יש מעשה גמילות חסד.

10. מנין רכשנו את תורת הגמול על פיה אנו חיים?  מה עיצב אותה? אילו אירועים עיצבו אותה?

ג. חומרים מהסדנא

שאלון חשבון נפש רגשי על רגע של מעשה טוב.

השאלון עוצב על פי דרכו של דר יאיר כספי "לדרוש אלוהים" "פסיכולוגיה ביהדות"

   תאר רגע אחד של משה טוב שעשית. ברגע של מאור פנים, מילה טובה, עזרה בעת צרה, תמיכה. זהה מחשבות, רגשות, מעשים.

בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ, ידעת אלוהים ברגע המתואר והיית במיטבך

חסדים שעשו עבורך ושקיבלת,

חסדים שגמלת,

רצונות שמימשת בעשייה,

איזה אמת התגלתה לך במעשיך?

מצוות שעשית ושכר שקיבלת עבורם,

ניסיונות והמעשים שגרמו לעמוד בהם בהצלחה,

חזון אמת שכך ראוי לעשות, שהנחה את מעשיך.

במדבר, מרחוק, מירכתי ארץ. הרגע שאיבדת אלוהים. המעשה הטוב הוביל לרע.

איזה אליל עבדת במעשיך?

איך עבדת את האליל? מה החטאים שחטאת לעמך ולאחר?  מה היה העונש?

איזה שקרים סיפרת ואמת שהוסתרה בשקרים?

מה היה חזון השווא שכך ראוי לעשות שהנחה את מעשיך?

לעתיד לבא, חפש להרוות נפש דאבה, בקש אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ.

זהה רגע/ניסיון שמחכה לך בשבוע הבא, שבו תקרא למעשה טוב.

בחר רצון אחד הראוי להתממש במעשה במידה המתאימה.

בחר מעשה חסד אחד שאפשרי שתעשה במידה המתאימה.

בחר מצווה אחת המוטלת עליך לעשותה.

מהוא חזון האמת שכך ראוי לעשות שינחה את המעשה האחד?

סיפורי רבי ישראל מסלנטר

מעשה בערב יום הכיפורים, אחר סעודה המפסקת, בשעה שהכל נחפזים לקבלת היום הקדוש ולרוץ לבית הכנסת, ביקש ר' ישראל את השמש שיקרא לו בחור עני אחד, אורח מקובנה. כשבא הבחור, לקח ר' ישראל נייר ועיפרון, וכתב לו מכתב המלצה לטובת איזה עניין שביקשו לפני זמן מה. כשתמהו, למה בזבז את הרגעים היקרים הללו לאותו עניין, שניתן להידחות לאחרי יום הכיפורים, הסביר ר' ישראל, שנזכר באותה שעה, שהבחור העלוב מחכה לאותו מכתב כבר משלשום, ואיננו חפץ להחמיץ טובה זו, כדי שלא יעבור היום הקדוש על הבחור הזה בצער ובדאגה. 

פעם, בליל יום הכיפורים, כשהתאסף כל הקהל לתפילת "כל נדרי", הרגישו שר' ישראל טרם בא. אחרי שחיכו לו זמן מה, וראו שהשעה מאוחרת והזמן עובר, קראו "כל נדרי" בלעדיו. חיכו לו ל"מעריב" ולא בא. שלחו שלוחים לחפשו בעיר, אבל לא מצאוהו. הקהל התחיל לדאוג לו. כמעט גמרו תפילת מעריב ור' ישראל איננו. כשעמדו כבר בסוף התפילה, הופיע פתאום ר' ישראל כשמעילו מקומט, זקנו פרוע ושערות ראשו מלאות נוצות, התעטף בטליתו ועמד להתפלל. אחרי אשר גמר את תפילתו, סיפר בתמימות למקורביו, שבדרכו לבית הכנסת, שמע בבית אחד, בכי של תינוק. בהיכנסו לבית, מצא תינוק בן חדשים אחדים שוכב לבד בעריסתו ומתייפח בבכי, ועל ידו בקבוקית חלב. נראה, שאמו, ברצותה ללכת לבית הכנסת לשמוע "כל נדרי", עזבה את התינוק תחת השגחת אחותו הפעוטה, ילדה בת 6, והכינה בשבילו את החלב. בינתיים נרדמה הילדה ולא שמעה כלום. רבי ישראל לקח את החלב, האכיל את התינוק ויישן אותו. אחרי כן העיר את הילדה ורצה ללכת. אולם, הילדה התחילה להתחנן לו שלא יעזבנה, כי היא מפחדת להישאר לבד. רבי ישראל נשאר בבית, ורק אחרי שהאם שבה מבית הכנסת עזב אותם.

סלנטר ראה בהטבה עם הבריות את עיקר החסידות, והיא שימשה לו קנה מידה להערכת מדרגתם של בני האדם ביראה. כשסיפרו לו על צדקותיו של ר' לייבלה חסיד מקלם - טרם שהכירו פנים אל פנים - הייתה אחת משאלותיו הראשונות, אם קרה פעם שר' לייבלה נכנס לחנות, והציע לחנווני שיילך ללמוד תורה, והוא יחליף אותו ליום או יומיים ויעמוד במקומו ["חבר המאמרים" לר' ירוחם הלוי, מאמר יח] .

תקציר מתוך  רמב"ם יד החזקה - הלכות מתנות עניים פרק י

(א) חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה...ודת האמת עומדת אלא בצדקה...

(ב) לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ואין דבר רע ולא היזק נגלל בשביל הצדקה...

     וכל מי...שאינו מרחם יש לחוש ליחסו שאין האכזריות מצויה אלא בעכו"ם...

(ג) כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל...

(ד) כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות...אבד זכותו והפסידה...

     נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה ומתאונן עמו על צרתו...

     ומדבר לו דברי תחנונים ונחומים...

(ה) שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים

     ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה מפני שלבו נשבר ונדכא...

     ואוי למי שהכלים את העני אוי לו אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים...

(ו) הכופה אחרים ליתן צדקה ומעשה אותן שכרו גדול משכר הנותן...

    ועל גבאי צדקה וכיוצא בהם אומר ומצדיקי הרבים ככוכבים:

(ז'- י"ד) שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו.

1. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול...

2. פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח...

3. פחות מזה שידע הנותן למי יתן ולא ידע העני ממי לקח...

4. פחות מזה שידע העני ממי נטל ולא ידע הנותן...

5. פחות מזה שיתן לו בידו קודם שישאל:

6. פחות מזה שיתן לו אחר שישאל:

7. פחות מזה שיתן לו פחות מן הראוי בסבר פנים יפות:

8. פחות מזה שייתן לו בעצב:

(טו) גדולי החכמים היו נותנין פרוטה לעני קודם כל תפלה ואחר כך מתפללין...

(טז) הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהן...

      הנותן מזונות לאביו ולאמו...

      המאכיל ומשקה עניים ויתומים על שלחנו...

      הרי זה קורא אל ה' ויענהו ומתענג...

(יז) צוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים...

יח) לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות...

       ...ואל ישליך עצמו על הצבור...

       עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות...

       היה חכם ומכובד והעני, יעסוק אפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות...

       לא יאמר לעם חכם גדול אני כהן אני פרנסוני...

       גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות...

       כגולי חכמים...לא שאלו מן הצבור ולא קיבלו מהם כשנתנו להם:

(יט) כל מי שאינו צריך ליטול ומרמה את העם ונוטל, אינו מת מן הזקנה...

       וכל מי שצריך ליטול...כגון בעל ייסורין...ואינו נוטל הרי זה שופך דמים...

       ...ואין לו בצערו אלא חטאות ואשמות...

       כל מי שצריך ליטול ...ואינו נוטל...שלא יטריח על הצבור, אינו מת מן הזקנה...

שבעה מרכיבים בגמילות החסד והצדקה במהלכי המטפל

א. תהליך מתן גמילות חסד וקבלתה, מבטא ערכי התמודדות אישית ותמיכה חברתית.  

ב. מצבו הנפשי הרצוי של עושה גמילות החסד, כמשל למערך הנפשי הרצוי של המטפל.

ג. דרך עשית גמילות החסד, כמשל לממד הבין אישי של הסיוע הטיפולי.

ד. מעשה גמילות החסד בהקשר המערכתי קהילתי, כמשל לחשיבות הראיה המערכתית בהליך הטיפולי.

ה. מה ניתן לעשות כאשר אין אפשרות לעשות גמילות חסד, כמשל למבוי סתום טיפולי.

ו. השפעת מעשה גמילות החסד על חיי הנותן, כמשל להשפעת רובד הנתינה כמעשה חסד על המטפל.

ז. דרגות גמילות החסד המקבילות לרמות יכולת עשיית חסדים של המטפל.