עיבור

מהו עיבור החודש? למה הוא נחוץ?

התורה מצווה עלינו לעסוק בעיבור החודש. זוהי מצווה בפני עצמה. "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". עצם העיסוק בסוד העיבור הינו מצווה. (כך גם פסק הרמב"ם).

להלן תמצית העיבור וסודותיו ב"ה.

כתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש א' א' :"חודשי השנה הם חודשי הלבנה"... ..."הראה לו דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש"... החודשים נקבעים איפוא על ידי הירח.

התורה מצווה מאידך "שמור את חודש האביב". וזאת לענין פסח. אביב זו עונת שנה, אחת מארבע עונות בשנה, אנו מייחסים עונות שנה לפי השמש (חמה).

מה השמירה שיש לבצע? וכיצד מסתדר ענין חודש (לבנה) לענין אביב (שהוא עונת שנה ולכן נקבעת על ידי החמה השמש ולא הירח).

התורה מצווה אותנו לחשב חודשים לפי הירח.

הירח משלים סיבוב והקפה אחת של כדור הארץ פעם בכל עשרים ותשע וחצי יום ועוד משהו כמו שלושת רבעי שעה לערך. (המדוייק למבינים הינו תשצ"ג חלקים חלקי תתר"ף חלקים מן השעה כלומר 793 חלקי 1080 מן השעה. מי שייחשב את זה יקבל כ 45 דקות לערך).

לו רצינו איפוא לדעת מתי ראש חודש מדוייק ואמיתי הרי הארוע הזה היה נופל בשעות לא הגיוניות מבחינתנו פעם ביום ופעם לפנות בוקר ואי אפשר לקיים אותו במתכונת זו.

כדי לפתור את הבעיה הזו ולקבוע ראש חודש ירחי. (השלמת הקפה כנ"ל), נקבע כי חודש אחד יהיה מלא (בן שלושים יום) וחודש אחד חסר (בן עשרים ותשעה ימים) וכך בסיכום כל השנה יהיה קיזוז בין החסר למיותר ומצאנו תיקון לחצי היום הבעייתי.

דא עקא הרי ההקפה נמשכת יותר מעשרים ותשע וחצי יום, יש גם שלושת רבעי שעה לערך ובמונחי שנה זה מצטבר ויש לתת לזה גם פיצוי אז מה עושים? (יש ענין נוסף של "לא בדו פסח ולא אדו ראש",רק אגיד כי זה גם גורם חשוב לצורך זה).מכל מקום הדרך להתגבר על הבעיה הזו הינה כלהלן:

יש חמישה חודשים מלאים לעולם. (תמיד בני שלושים יום) ניסן, סיון, אב, תשרי ושבט (אחריהם תמיד יהיה ראש חודש בן שני ימים, כמו למשל השבת), בשנה מעוברת גם אדר ראשון מצטרף לקבוצת המלאים ויהיה בן שלושים יום. (דוגמאות תש"ס, תשס"ג, תשס"ד, תשס"ז).

יש ארבעה חודשים חסרים לעולם (בני עשרים ותשעה יום תמיד) אייר, תמוז, אלול וטבת (אחריהם תמיד ראש חודש בן יום אחד בלבד) בשנה רגילה שאינה מעוברת אדר מצטרף לקבוצת החסרים ויהיה בן עשרים ותשעה ימים. (דוגמאות תשס"א, תשס"ה, תשס"ח).

יש שני חודשים שהם מיועדים להתאמות הללו חשוון וכסליו משתנים בהתאם לסוג השנה בה אנו נמצאים. פעמים שניהם מלאים וזו תקרא שנה "מלאה", או "שלימה", פעמים שניהם חסרים וזו תקרא שנה "חסרה" ופעמים שהאחד מלא והאחד חסר ושנה זו תקרא "שנה כסדרה". (דוגמאות תשס"ב, תשס"ו, תשס"ט).

על ידי הפטנט הזה בא לציון גואל ויש לנו ראשי חודשים כפי ציווי התורה על פי הירח וגם בזמן שנוח לנו למרות שהירח לא כל כך מתחשב במה שלנו נוח והוא משלים את הקפותיו בשעות "מוזרות" מבחינתנו.

אילולא ציווי התורה לשמור את חודש האביב היינו מסיימים בזה את השיעור. (ואז החגים שלנו היו ניידים בתוך עונות השנה כמו אצל להבדיל המוסלמים שיש להם רמאדאן שזז, פעם יחול בחורף ופעם רמאדאן בקיץ שנה אחת קל להיות דתי ושנה אחת יותר קשה) לנו יש איפוא כעת בעיה כיצד לוודא כי פסח יהיה תמיד באביב. היות וראש חודש ניסן אמרנו,לפי הכללים הנ"ל, נקבע לפי הירח נניח לרגע שאיננו מתחשבים גם בשמש מה היה קורה?

נניח השנה הינה שנת האפס,כך נקרא לה, והשנה קבענו פסח באביב כפי שצריך. שנת הירח הבאה תחול לפי החישוב החודשי כפול שנים עשר חודשים, כלומר עשרים ותשעה וחצי ימים ועוד שלושת רבעי שעה כפול שנים עשר חודשים יתנו את מועד הפסח הבא לפי הירח. וזה יהיה איפוא בעוד שלוש מאות חמישים וארבע ימים ועוד רבע יום (לערך). זהו סך כל הימים שבהם מקיף הירח את כדור הארץ בשנה כלומר שנים עשר הקפות (שנה ירחית). אך באיזו עונה של השנה נפגוש את הפסח הבא? האם באביב?

כדור הארץ נע סביב השמש ומקיף אותה פעם בכל שלוש מאות שישים וחמישה ימים ועוד חצי יום.

יוצא שפסח שנה הבאה (כפי הדוגמא לעיל) לפי הירח יפגוש את השנה הבאה לא באביב אלא 11 יום ורבע מוקדם יותר בחורף. (ההפרש בין שנה ירחית לשנת חמה).

פעם בשלוש שנים תהיה נסיגה של ממש של חודש ויותר לתוך החורף. והרי התורה ציוותה עלינו לשמור את חודש האביב?

אז מה עושים? איך מתקנים?

הפתרון הפשוט ממנו נצא הינו להוסיף כל שלוש שנים חודש נוסף (אדר) לפני האביב ולפני פסח ובכך אנחנו "דוחפים" את ניסן לתוך האביב חזרה למקומו. (אותו החודש שהוספנו "יספוג" את החורף וממילא כשיגיע ניסן יחול הפסח באביב כפי ציווי התורה).

יש אבל אי התאמה בין כמות הימים לפתרון שמצאנו. ההפרש בכל שלוש שנים היה אחד עשר יום ורבע כפול שלוש נקבל שלושים ושלושה ימים ושלושת רבעי היום שבהם זז פסח לתוך החורף מאידך בפתרון שלנו החזרנו רק שלושים יום בלבד. מה על ההפרש?

הפתרון הינו, וכך אנו נוהגים לעבר גם כיום,לפרוס שבע שנות עיבור בכל תשע עשרה שנים. (במקום בכל עשרים ואחת שנים לפי הפתרון הקודם).

כל תשע עשרה שנים נקראים "מחזור שנים", למשל בתשנ"ח חל מחזור שנים ד"ש (304), השנים שיעוברו בכל מחזור יהיו השנים לפי סדר התייחסות לשנה הראשונה וסימנם הינו: ג ו ח א ד ז ט.

כלומר השנים שיעוברו תהיינה, שנה שלישית מתחילת מחזור וכן שישית, שמינית, אחד עשרה, ארכע עשרה, שבע עשרה ותשע עשרה ושוב מחזור חדש. (האותיות מציינות את יחס השנה להתחלת מחזור השנים).

אנו כיום בעיצומו של מחזור ד"ש (304) שהחל כאמור בתשנ"ח. לפי זה יצא שתש"ס היתה מעוברת (שנה שלישית למחזור זה) וכן ב"ה תהיינה מעוברות תשס"ג, (שישית) תשס"ה (שמינית) תשס"ח (אחת עשרה), תשע"א, תשע"ד, תשע"ו ואז יתחיל ב"ה מחזור שנים חדש (ש"ה 305), וכן הלאה.

אתרים נאים בעניין לוח השנה העברי