לכולם שלום

חומרים מתוך הפורום שלנו על עבודת אלילים.

כל יצורי אנוש שואפים לאלוהים.

   שירו הנפלא של איבן גבירול ממחיש את הרעיון שכל יצורי אנוש שואפים לאלוהים. פסוקים משיר זה אוהב ד"ר יאיר כספי לצטט בהרצאותיו. (ההדגשות בשיר הם של יששכר עשת)

מתוך אבן גבירול, "כתר מלכות." ח'

אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדנִים / שַׁלִּיט בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים.

אַתָּה אֱלוֹהַּ – וְכָל­‑ הַבְּרוּאִים עֵדֶיךָ / וּבִכְבוֹד זֶה הַשֵּׁם נִתְחַיֵּב כָּל­–נִבְרָא לְעָבְדֶךָ.

אַתָּה אֱלוֹהַּ – וְכָל­‑הַיְּצוּרִים עֲבָדֶיךָ וְעובְדֶיךָ / וְלֹא יֶחְסַר כְּבוֹדֶךָ / בִּגְלַל עוֹבְדֵי בִלְעָדֶיךָ / כִּי כַוָּנַת כֻּלָם לְהַגִּיעַ עָדֶיךָ.

אֲבָל הֵם כְּעִוְרִים מְגַמַּת פְּנֵיהֶם דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ ‑ / וְתָעוּ מִן הַדֶּרֶךְ.

זֶה טָבַע בִּבְאֵר שַׁחַת / וְזֶה נָפַל אֶל פַּחַת,

וְכֻלָּם חָשְׁבוּ כִּי לְחֶפְצָם נָגָעוּ ‑ / וְהֵם לָרִיק יָגָעוּ!

אַךְ עֲבָדֶיךָ הֵם כְּפִקְחִים / הָהוֹלְכִים דֶּרֶךְ נְכוֹחִים: לֹא סָרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל מִן הַדֶּרֶךְ / עַד בּוֹאַם לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ.

אַתָּה אֱלֹוהַּ, סוֹמֵךְ הַיְּצוּרִים בַּאלָהוּתֶךָ / וְסוֹעֵד הַבְּרוּאִים בְּאַחְדוּתֶךָ.

אַתָּה אֱלֹוהַּ – וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין אֱלָהוּתְךָ וְאַחְדוּתֶךָ / וְקַדְמוּתְךָ וּמְצִיאוּתֶךָ.

כִּי הַכֹּל סוֹד אֶחָד, / וְאִם יִשְׁתַּנֶּה שֵׁם כָּל­‑אֶחָד, / הַכֹּל הוֹלֵךְ אלֶ מָקוֹם אֶחָד.

מי מקור הסמכות שלנו?

   למי אנו מצייתים? אחרי מי אנו הולכים? בעקבות נמרוד אלוני (בספרו "להיות" אדם, חינוך הומניסטי) אני מציע לבחון חמשה מקורות סמכות אפשריים?

   מהוא מקור סמכות? על מנת שתורת החיים תשמור על יציבות ותהיה מותאמת למציאות המשתנה, אנו אמורים לזהות את העיקרון המכונן, במילים אחרות את מקור הסמכות היוצר, המאגד, האחראי.

   מקור הסמכות מפעיל מערכת של שכר ועונש. העיקרון המכונן מסייע לנו להעריך ברגע נתון אם ההלכה על פיה נפעל תסייע לנו, או שעלינו להתאימה, לשכללה או אולי לזונחה.

   ישנם חמשה מקורות סמכות אפשריים:

א. אני בעצמי

ב. ההיגיון והשכל הישר.

ג. הסכמה חברתית.

ד. המדע  והמחקר.

ה. אלוהים.

   מקור הסמכות אינו ברור לגמרי, היות והוא נמצא מעבר לנו, לכן אנו מגששים מעט באפילה.

איך קרה שבני האם החלו לעבוד אלילים?

   הנה תיאור נפלא של הרמב"ם בשאלה איך קרה שבני האדם הפסיקו להיות מונעים על ידי עבודת אלוהים והפכו לעובדי כוכבים, (עובדי אלילים) ושכחו את אלוהים.

   בהמשך נלמד על פי הרמב"ם, איך אברהם והבאים אחריו חזרו לעבודת השם.

   רמב"ם יד החזקה - הלכות עבודת כוכבים פרק א  בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה.

   וזו היתה טעותם: אמרו, הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום, וחלק להם כבוד, והם שמשים המשמשים לפניו, ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא, לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו. כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו. וזהו כבודו של מלך.

   כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם, כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה. וזה היה עיקר עבודת כוכבים.

   וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה: לא שהן אומרים שאין שם אלוה, אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר: "מי לא ייראך מלך הגוים, כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא." כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך, אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא:

   ואחר שארכו הימים, עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צווה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים, והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ. ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר: זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו.

   והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה. וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך.

   והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך. והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות.

   וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו. ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה. והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן, מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן.

   אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו, אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח, נח, שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו:

   כיון שנגמל איתן זה, (אברהם) התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד? ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו? כי אי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין.

   עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם.

   ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו.

   כיון שגבר עליהם בראיותיו, בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר, ויקרא שם בשם ה' אל עולם.

   וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות. והם אנשי בית אברהם. ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר.

   ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיק כל הנלוים אליו. ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם. וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה, כדי שלא תשכח הלמוד. והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם.

   ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה', עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן, חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן.

   ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו, עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו. כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו ומה יהיה משפט עבודת כוכבים וכל הטועים אחריה.

שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.

   תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג/א ...קרי ליה יהודי על שום שכפר בעבודה זרה שכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי כדכתיב איתי גוברין יהודאין וגו' רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי כל דבריך אחד הם ואנו יודעין לדורשן ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד אמאי קרי לה יהודיה על שום שכפרה בעבודה זרה...

   שחקן חיזוק רציני הצטרף לנבחרתו של דר' יאיר כספי בתוכנית "פסיכולוגיה ביהדות". ובספרו "לדרוש אלוהים" בהוצאת ידיעות אחרונות.  פרופסור אסא כשר. כשר, בספרו החדש יהדות ואלילות, (בהוצאת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה"ל) לוקח על עצמו להציג פרשנות חדשה של הדת היהודית.  "הכופר באלילות (בעבודה זרה, בעבודת אלילים) ראוי להיחשב, בתור שכזה, מחזיק ביהדות (נקרא יהודי, מודה בכל התורה כולה.)

   ציר מרכזי זה מוביל מזה כעשר שנים גם בגישתו של דר' יאיר כספי בסדנאות המתקיימות במרכז לחקר היהדות צימבליסטה באוניברסיטת תל אביב. "פסיכולוגיה ביהדות." האלילים לא נעלמו מן העולם. הם קיימים היום ואנו עובדים אותם, וכנראה אפילו במרץ רב במיוחד מאז שבישר לנו ניטשה (מאה 19) שנודע לו כי אלוהים מת. מותו של אלוהים הותיר חלל ריק בליבות בני האדם. חלל זה החל להתמלא מחדש באלילים שונים.

   פרופסור אסא כשר בספרו הפילוסופי ממשיך ומנתח את ההתנהגויות האנושיות המרכזיות בהקשר ליהדות: קיום מצוות, והתפילה. דר יאיר כספי עובר לשאלות מעשיות א. כיצד לזהות אלילים ואלילות שאימצנו לעצמנו מבלי משים? ב. כיצד הם מסבכים לנו את החיים? וכיצד להיפטר מהם? בין השאר מציע לנו דר' כספי לזהות את סוד האושר ואת סוד הסבל של האליל המסוים. עוד מדגיש יאיר שעבודת האליל המסוים מסווה היא, משום שהיא מבוססת על יסוד אמיתי, וערכי. כמו ברגעים רבים בחיינו, ערך משמעותי עלול להפוך לאליל, כשאנו מתייחסים אליו כאל יסוד מרכזי ובלעדי (ה' אחד) ומתחילים לעבוד אותו.

אלילים בימינו כאן ועכשיו

   פרופסור בית הלחמי עוסק מזה מספר שנים בענין רוח "העידן החדש." שמעמיקה בקרב אזרחי מדינת ישראל אחרי מלחמת יום כיפורים. ביום עיון לזיכרו של דוד בן גוריון הנושא היה משיחיות וישראליות. בין השאר סיפר פרופסור בנימין בית הלחמי, מה שקרה לדעתו אחרי מלחמת יום הכיפורים. הוא טוען שהתמוטטות האמונה בכוחנו ובעוצם ידינו, יצרה חלל שלתוכו מחלחלים פתרונות "העידן החדש", שנהפכו פופלוריים במיוחד בישראל יותר מבכל מקום אחר בעולם! הדוגמאות שהוא מביא הם מתוכניות השתלמות למורים שכוללות שעורי קבלה נומרולוגיה קריה בכף היד או סדנה של קופת חולים שמציעה סדנת פנג שואי לעיצוב הבית. הוא מביא דוגמאות של חברי כנסת המשתמשים בהורסקופ, כחלק מהיום יום שלהם.

   פרופסור משה אידל שחקר את התעוררות הענין שיש בקבלה ובמיסטיקה בעולם המודרני, מדווח על עליה גדולה שיש במספר חברי כנסת המתייעצים עם רבנים ולא רק על בסיס פוליטי.

   ביהדות נאסר כל פולחן לאל זר מלבד הקב"ה. זהו אחד האיסורים החמורים בתורה. זו היא אחת מן העבירות הבודדות שאמרו עליהן חז"ל: "יהרג ואל יעבור". במילים אחרות חכמנו הבינו את הפסיכולוגיה של האדם ואת נטייתו לדבוק באלילים, לעבוד אותם ולהקריב להם קרובנות.

    נבדוק את עצמנו. מה התהליכים שעוברים על חסידי ברסל"ב. למה הדבקות שלנו? לכסף? לצעירות? להישגיות והצלחה?  מהי ההתעלות שלנו? לאיזה עולמות? לאהבה המיוחלת? לחשיפה לסכנות חיים והרפתקאות? לשמחה עצומה של הגביע והמקום הראשון? מהי המיסטיקה שלנו? מלאכים וישויות מתגלים בתיקשורים? גילגול נשמות? אנרגיות חיוביות ושליליות מתוך פסלי עץ ואבן בדמות קריסטלים? הורסקופ כמכשיר לחיבור לעולמות עליונים ולשליטה בגורלנו?

כיצד נזהה עבודת אלילים?

   ואם לא עבודת אלילים, מה אנחנו עובדים? בפני מי ניתן דין וחשבון? עצמנו? ההסכמה החברתית? המחקר המדעי? השכל הישר?

   במשנה מסכת אבות פרק ג אנו מוצאים:  א) עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

   ישאל כל אחד את עצמו שלוש שאלות כדי שלא לחטוא ולהיפגע:

א. מנין בא? מה מקורות ערכיו והעדפותיו בחיים.

ב. לאן הולך? מה יעודו ומטרתו בחיים?

ג. בפני מי עתיד ליתן דין וחשבון? מי הוא מקור הסמכות בפניו הוא נותן דין וחשבון.

   המשנה מציעה את תשובתה. מאין באת? מכלום. לאן תלך לכלום. ודין וחשבון בפני מי? אלוהים.

קשה הפרישה מעבודת האלילים

   תהליך פסיכולוגי קשה של פרידה. קשה הפרידה מאלילים ומבית ההורים, קשה להורים לכוהני האלילים, לילדים ולמאמינים. קראו לפרטי פרטים את ייסורי הנפש שעוברים שני הצדדים לקראת הפרידה בשלום. את הכאב, הפחד, החשדנות הגעגוע והאובדן עד להשלמה.

   חישבו על הדרכים בהם נפרדתם מהמשפחה, מאמונות ישנות, מאלילים, מעקרונות. איך הגיבו ההורים, כהני האמונות, החברים שלכם שעדיין מחזיקים באמונות שעזבתם?

   יעקב בתגובה לשאלת לבן על בקורתו הדרך שבה נפרדו, מתוודה כי חשש שלבן לא ישחרר אותם.  זוהי הצומת פחדי שני הצדדים, הנפרד והנשאר.

   בראשית ל"א (יד) וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ...(טז) כִּי כָל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה...(יז) וַיָּקָם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים...(יט)...וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ...(כ) וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא...(כא) וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:

   (כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב: (כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד: (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:

   (כה) וַיַּשֵּׂג לָבָן אֶת יַעֲקֹב...(כו) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב: (כז) לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר: (כח) וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ: (כט) יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע: (ל) וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי: (לא) וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי...

   (לו) וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי...(מא) זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים: (מב) לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי...(מג) וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ:

   (מד) וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ...(מח) וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ גַּלְעֵד...(נ) אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ עִמָּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ: (נא) וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ: (נב) עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה: (נג) אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק:

   (נד) וַיִּזְבַּח יַעֲקֹב זֶבַח בָּהָר וַיִּקְרָא לְאֶחָיו לֶאֱכָל לָחֶם וַיֹּאכְלוּ לֶחֶם וַיָּלִינוּ בָּהָר: (נה) וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לָבָן לִמְקֹמוֹ:

שכר פרידה מעבודת אלילים.

   שכר פרידה מעבודת אלילים, מחילה על חטאים. הבה נזהה את עבודות האלילים שלנו, נצמצם את אחיזתם  בנו ונזכה לשכר מיידי. וויתור מסוים על אגו מזכה בכבוד. וויתר מסוים על שליטה מזכה ביכולת השפעה. "מרבה נכסים מרבה דאגה", ולהיפך. מוזמנים לשתף אותנו בדוגמאות.

   בראשית ל"ה (א) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ: (ב) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם: (ג) וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: (ד) וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם: (ז) וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ...(י) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל:

הביא יששכר עשת