פרשת השבוע למבוגרים וילדים, לשיחה במשפחה ובין חברים.

פרשת ויחי בראשית מ"ז כ"ח- נ.

לבנים ובנות, להורים, לסבים וסבתות: על העדפה וקיפוח.

קשה כהורים וכסבים וסבתות להימנע רגשית מהעדפת ילד זה או אחר. עבור הילד הפחות מועדף מדובר לא אחת בקושי רגשי רב "הקיפוח". אבל! אנחנו יכולים להימנע מכך התנהגותית, אם נהנה ערניים לכך. יעקב מעדיף משום מה את האח הצעיר על הבכור. יוסף מנסה להניעו מכך ויעקב מתעקש ואינו משנה את החלטתו. וכך הוא מבטא את העדפתו בפסוק (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו (של יוסף) וַיֹּאמֶר (יעקב) יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: ברכת יעקב הפכה לחלק מסדר פדיון הבן  הבכור "חָפֵץ אֲנִי לִפְדוֹת אֶת בְּנִי וְהֵא לְךָ דְמֵי פִדְיוֹנוֹ שֶׁנִתְחַיַבְתִּי מִן הַתּוֹרָה: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו. וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן הבכור: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה: יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ: ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ: כִּי אוֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ: תמיד תהיתי: ובמה נברך את האחרים? ומה עם הקיפוח? והנה נמצאה עבורי התשובה בהכנסת הפסוק מהעניין המוזר של החלפת הבכור בצעיר. מסר סמוי לבכור: "אמנם עלי לברך אותך בני בכורי כמצוות הבורא...אבל זכור...יש עוד אחים במשפחה ואינך מועדף." ספרו לנו על טכסי פדיון בן שחוויתם. ספרו לנו על חוויות העדפה וקיפוח שחוויתם בהקשרים שונים. קראו את הפרשה המוזרה:

בראשית מ"ח (י) וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם: (יא) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ: (יב) וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם מֵעִם בִּרְכָּיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו אָרְצָה: (יג) וַיִּקַּח יוֹסֵף אֶת שְׁנֵיהֶם אֶת אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל וְאֶת מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל וַיַּגֵּשׁ אֵלָיו: (יד) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר: (טו) וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (טז) הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: (יז) וַיַּרְא יוֹסֵף כִּי יָשִׁית אָבִיו יַד יְמִינוֹ עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וַיֵּרַע בְּעֵינָיו וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה: (יח) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ: (יט) וַיְמָאֵן אָבִיו וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם: (כ) וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה:

נסיונות חוזרים

לפעמים אנו עומדים באותו העניין בניסיונות חוזרים שוב ושוב. מה המטרה של ניסיון חוזר? האם ניסיון אחד אינו מספיק? האם אנו נבחנים כדי להתחשל? כדי לדעת את האמת העמוקה שלנו, את הספקות האמונתיים העמוקים ביותר שלנו בהקשר של אלוהים, בן או בת הזוג, בננו או ביתנו? יוסף שכמעט ונרצח על ידי אחיו עומד שוב ושוב בניסיון קשה של אפשרות לנקום בהם. מצד שני אחיו נראה שאינם עומדים שוב ושוב בניסיון לשנות את הרגשתם כלפי יוסף. הם ממשיכים לחוות את אשמתם שוב ושוב ברגעי משבר. האם הם חווים אשמה בדרך לכפרה ושינוי אמיתי? או אולי מחשבות רעות להם לנצל את הרגע ולפגוע בו? הכתוב אינו מספר זאת בבירור. ספרו זה לזה ולנו על ניסיונות חוזרים שהתנסיתם בהם. מהי האמת העמוקה שהתגלתה ברגעים הללו? האם התגלה לכם ייעודכם? אני חושב על הורים שאיבדו חס וחלילה יותר מבן אחד. או על משפחות שאינן נחלצות ממעגל העוני. השיר של יחיאל צבר מבטא זאת בעוצמה מזעזעת על פי פסוק מאיוב "עוד זה מדבר וזה בא..."

על דעת המקום / יחיאל צבר.

על דעת המקום, על דעת הקהל, רכבנו סופה וגם סער בוטחים:

"אל תשלח ידך אל הנער"
ובישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, עוד זה מדבר וזה בא.
הלילה ההוא יקחהו האופל הלילה ההוא בא.
למודים ושבעים, יודעים את השעה, שעטו הראלים, יובלים.
חיילים, לבנון ושׂריון וקול שובר ארזים.
בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל.

עוד זה מדבר וזה בא, אמא, יובל על במותייך חלל.
בלילה ההוא, אבא היתה צעקה גדולה,

עוד זה מדבר וזה בא. הראל גם יובל, יובל גם הראל, ועיר תלפיות שכולה
איוב א (טז) עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה מִן הַשָּׁמַיִם...(כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי {יָצָאתִי} מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ:

בראשית נ'  (טו) וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: (טז) וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: (יז) כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו: (יח) וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים: (יט) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי: (כ) וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (כא) וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם:

                                                                          שבת שלום, יששכר     

פרשת השבוע תשס"ד