רציתי להעלות נושא לשאלה ולדיון...
בתקופה הקרובה אני מתעתד להתחיל מחקר בנושא ה"צרכים הפסיכולוגיים והריגשיים כמניעים לחזרה בתשובה".
רוב המחקר שנעשה עד כה בנושא עסק בעיקר בתופעת ה"המרה" (Conversion) האוניברסלית, בה משנה הפרט את תפיסתו הדתית (בין אם זה מעבר לדת לדת ובין אם זה מעבר מחילוניות לדתיות כל שהיא ). האם לדעתכם, דומה תופעת ההמרה לתופעת החזרה בתשובה ? האם תהליך של חזרה בתשובה הוא רק תהליך דתי ?
אחת מתנועות התשובה הגדולות בארץ בעשור האחרון היתה קשורה לתנועת ש"ס שדגלה בסיסמא "להחזיר עטרה ליושנה". הסיסמא מבטאת תהליך משמעותי בעיני שהוא חלק מרכזי בתהליך החזרה בתשובה , בעיקר בקרב בני עדות המזרח. סיסמא כזו מתייחסת לנקודת זהות יהודית (ולכן גם דתית במובן מסוים) שנמצא בישראלי המצוי (גם הוא עושה ברית מילה, צם לפעמים ביוכ"פ, וכדו). בקריאת "להחזיר עטרה ליושנה" אני שומע נתינת דגש שונה , להדגיש שוב חלקים בזהות שהוזנחו, יותר מאשר המרה ושינוי הזהות.
במובן הזה יש בתהליך התשובה יותר מאשר תהליך דתי שעשוי לבוא ממניעים אקזיסטנציאליסטיים כאלה ואחרים. ייתכן ויש בתהליך כזה אף התרסה מסוימת כלפיי דור שקלקל וכפר. הדור הקודם קלקל ואנו מחזירים את ה"עטרה" (כתר) ליושנה.
אשמח לשמוע מה דעתכם. |