תוכן: | ככל שעצם קרוב לחושים הקולטים אותו, הוא יותר מהוה תופעה פיסיקלית בטבע. ככל שדבר רחוק מהחושים, הוא פחות מהוה תופעה פיסיקלית. העולם משוכפל בכמה עולמות, שכל אחד מהם קים ביחס לתודעה אחרת קולטת או ביחס לעצם אחר. בעולם המתיחס לעצם ולא לתודעה, דבר יותר קים כתופעה פיסיקלית בטבע ככל שהוא קרוב לאותו עצם. שום דבר לא יכול להעלם או להוצר מאין, כמו שחוק שמור החומר קובע שחומר לא יכול להוצר מאין או להעלם. לכן העולם שומר כל הזמן להתקים באותה מדה כתופעה פיסיקלית בטבע, לא פחות ולא יותר. העולם בנוי כרצף מוגבל משני צדדיו ואינסופי בתוך עצמו של רמות, הקובעות את מדת קיומו של דבר כתופעה פיסיקלית בטבע: ככל שהרמה מתקדמת יותר, הדבר בה יותר מהוה תופעה פיסיקלית קימת. בכל רמה רק נקודה אחת בגודל אפס מתוך היקום, וכל נקודה ברמה אחרת. כשהזמן מתקדם, כל הרמות עוברות למצב מתקדם יותר של קיום רב יותר. כיון ששום דבר לא יכול להוצר מאין, לא יתכן שרמה תשאר יותר קימת במציאות מאשר קודם. לכן פועל באותו זמן תהליך, המחזיר את הרמות למצבן הקודם והופך אותן פחות קימות כתופעות פיסיקליות. התהליך הזה הוא לרב התפזרות והתרחקות. כיון שדברים מתרחקים, הם גם מתרחקים מהחושים הקולטים אותם, ולכן חוזרים להיות פחות מציאותיים וקימים. דרכי התנועה וההשתנות השונות של עצמים שונים בטבע מושפעות זו מזו, כך שבסופו של דבר נשמר אותו מבנה קבוע של מיקומי הרמות השונות ברצף. אם רמה מסוימת עוברת למקום אחר, רמה במקום האחר, שהקודם הגיע אליו עם התקדות הזמן, תעבור למקום של הרמה הקודמת למלא את המקום הריק שנוצר. אם זה לא קורה באותו זמן, זה יכול לקרות בזמן אחר. אם דבר לא מתרחק מהצופה ולא הופך פחות קים עם הזמן, הוא באותו זמן הופך יותר קים בגלל התקדמות הזמן, ונוצר פער ריק במקום שהוא היה ברצף הרמות. כדי למלאו, באיזשהו זמן דבר שקים במציאות יותר ממה שהוא התקים, כלומר יותר קרוב לחושים, יהפוך פחות קים במציאות. אם דבר מתקרב לחושים עם הזמן, הוא הופך הרבה יותר קים במציאות, גם בגלל התקדמות הזמן וגם בגלל התקרבותו במרחב. אז נוצר פער במקום שהוא היה, ורמה הרבה יותר מתקדמת מתמלאת בו. כדי לתקן זאת, דבר שהרבה יותר קים משהוא התקים באותו זמן, יהפוך הרבה פחות קים ע"י התפזרות והתרחקות מהחושים.
יהודה
|