מכתב פומבי אל ה"מטה" המשותף ממתמחים בחינת מועד מאי 2011.

אל לכם להאשים אלא את עצמכם!

בסוף חודש אפריל האחרון החלו להתרוצץ שמועות עקשניות על כך שאתם עומדים ליזום השבתה בפועל של בחינות ההתמחות במועד הנוכחי. התקשינו להאמין שאתם, אנשי המקצוע הבכירים שליוו אותנו, הכשירו אותנו, הדריכו אותנו (ולפעמים גם גבו מאיתנו כסף עבור הדרכות פרטיות לבחינה), לא תבחלו לעשות שימוש בכוח שלכם על ציבור המתמחים ה"שבוי" ככלי נשק במאבק רעיוני ופוליטי. לא האמנו, אך התברר שכך קרה.

פנינו אליכם בכתב, עוד בסוף חודש אפריל, והפצרנו בכם להימנע מצעד זה. ביקשנו לא לקחת חלק במאבק הזה, לא באופן הזה. ביקשנו שתאפשרו לנו לסיים את הכשרתנו כדין, לאחר שנים ארוכות של לימודים והתמחות, קשיי פרנסה ותנאים תובעניים. ביקשנו שתאפשרו לנו לצאת לדרכנו העצמאית ולא תחזיקו בנו כבני ערובה. ביקשנו למנוע מצב כזה בדיוק, בו אנו נאלצים להילחם בכם על הזכות הבסיסית הנתונה לכל אדם במדינה דמוקרטית, לעסוק באופן חופשי בתחום עיסוקו.

התעלמתם מאיתנו. לא טרחתם אפילו להשיב לפנייתנו. אתם, אנשי המקצוע המתיימרים לחרות על דגלכם את הדאגה לדורות העתיד, נהגתם בנו בהתנשאות איומה, כאילו היינו ילדים סוררים או מפונקים שלא ראויים אפילו לתגובה. גם לאחר שהחתמנו למעלה ממאתיים פסיכולוגים קליניים, מתמחים ומומחים, על עצומה הקוראת לכם להימנע מצעד פוגעני ולא אתי זה של השבתת הבחינות, לא זכינו לתשובה מכם. בפורום של עשרות פסיכולוגים בכירים החלטתם על השבתת הבחינות, וכל מי שהעז לחשוב אחרת זכה להתעלמות צורמת או לגינוי כוחני.

התייחסתם לפגיעה בנו כמינורית, לא חמורה. האשמתם אותנו שאנו מוחים רק כאשר הפגיעה על חשבוננו, שאנו אינטרסנטיים וצרי ראייה. כל אותה עת שקל לא נגרע ממשכורתכם, שום מקום עבודה לא פסל אתכם משום שאינכם עומדים בדרישות, שום בחינה גורלית לא ריחפה מעל ראשכם. לא אתם אלו שנאלצו להתפרנס בדוחק, לא אתם אלו שנאלצו לגייס בני משפחה ושמרטפים כדי להתכונן לבחינה שלא מגיעה. לא אתם אלו שנאלצו להשהות את חייהם באופן בלתי ידוע ובלתי מוגדר למשך חודשים אורכים. אתם, המעזים לדבר על הצורך לוודא כי נצא לדרכנו עם "בשלות ורגישות בינאישית", נהגתם באטימות שאין כמותה.

לא נותר לנו אלא לפנות לוועדה הקלינית ולבקש את עזרתם. נעשו ניסיונות כנים לפתור את המשבר, כאשר לאורך הדרך שוב ושוב הופנו פניות אליכם, אנשי המטה והפסיכולוגים הראשיים, על מנת שהפיתרונות יושגו תוך תיאום והידברות אתכם, ולא בדרכים עוקפות. ללא הועיל.

ניסינו לגייס בעצמנו בוחנים, והצלחנו בכך באופן חלקי, אך אתם יכולים להתגאות בכך שמאמציכם לחבל בתהליך ההכשרה שלנו נשאו פרי. למרות ששמענו קולות רבים מספור התומכים בנו, החושבים שהשימוש בנו פסול ומגונה, לא היה די בכך, בעיקר משום שהועדה המקצועית התעקשה להמשיך לכלול אתכם בפתרונות ולנסות לסיים את המשבר בתיאום עמכם. ללא הועיל.

יש לומר זאת באופן ישיר: בשלב מסוים התייאשנו מכם. איבדנו בכם אמון. ממש כמו באמירה הידועה, לא החמצתם שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות. 

בסופו של דבר נאלצנו לפנות למנכ"ל משרד הבריאות ולבקש את התערבותו. זה לקח זמן, ובמהלך הזמן הזה נמשכו הניסיונות להידבר אתכם, להגיע לפתרונות בדרכים אחרות שלא כרוכות בשינוי תהליך ההסכמה. כשגם ניסיונות אלו נהדפו על ידיכם לא היה אלא למצוא פתרון גורף ומוחלט כבחינה בכתב.

האם חשבתם כל אותה עת כי אתם מתחזקים? האם הייתם כה עיוורים עד שהאמנתם שככל שתתבצרו בסירובכם כך אתם מתקרבים להשגת מטרותיכם? האם לא הבנתם כי אתם כורתים את הענף עליו אתם יושבים? הרי הדבר היחיד שהשגתם בצעד עוועים זה הוא להדיר את עצמכם עוד יותר ממוקדי הכוח.

וכעת, כקוזאק הנגזל, אתם מעיזים לבקר את הפתרון אליו דחפתם את כולנו.

כדאי לומר כמה מילים על רעיון הבחינה בכתב: זה רעיון לא רע בכלל. הניסיון שלכם להקביל זאת לנהג חדש היוצא לדרך בלי שעבר טסט, רק בחינה בכתב, מעוות את המציאות כדי שתתאים לצרכיכם. אם רוצים אתם להקביל זאת לכך, מן הראוי שתקבילו זאת לנהג הנמצא על הכביש כבר שנים ארוכות, עם נהגים מלווים בכירים ורציניים שהכשירו אותו, נסעו לצדו, ביקרו את נהיגתו וסייעו לו לשפר את כישוריו. האם מה שיקבע את רמתו המעשית יהיה רבע שעה שיעשה עם בוחן זר? מה שמביך במיוחד בטענה שלכם, היא שאתם מתעלמים מכך שאתם הייתם אותם נהגים מלווים...

אגב, בפורמט הנוכחי הבנו כי יינתן מקום רב יותר להמלצות המדריכים שליוו כל מתמחה לאורך הדרך. האם אתם טוענים כי דעותיו של מדריך מוסמך שליווה את המתמחה במשך שנים נופלת מהערכתו של בוחן (שלפעמים הוא אותו אדם בדיוק) במשך שעה וחצי בסיטואציה מלחיצה ומעוטת תוקף? או ששוב, מה שמטריד אתכם אינו באמת טובתנו או טובת המטופלים, אלא פשוט להמשיך במאבק בכל מחיר?

הבחינה בכתב אינה פתרון מושלם, אך היא פתרון טוב מספיק. בשלב זה, כל פתרון שיאפשר לנו לצאת לדרכנו הוא טוב מספיק, ושום פתרון לא יהיה מושלם משום ששום פתרון לא יכול למחוק את הנזק והעוול שגרמתם. מה שאמור היה להיות, עבור רובנו המכריע, טקס מעבר שמסמן את סיומן של שנים ארוכות של הכשרה מעמיקה ויציאה לדרך עצמאית, הפך לתקופה ארוכה ומסויטת שתיחרט בזיכרוננו כחוויה פוגעת, מכאיבה ומצלקת אם כי גם פוקחת עיניים. אולי, כמו רבבות הצעירים שפוקחים את העיניים בכיכרות הערים ברחבי המזרח התיכון ומגלים כי מוקדי הכוח הישנים הכזיבו, שמבינים כי עליהם לייצר את העתיד שהם רוצים לעצמם בעצמם, זו הבחינה האמיתית שלנו.

אנו מציעים לכם להפסיק. ההתנהלות הזו נמשכת זמן רב מדי, ומחיריה רק גוברים. פגעתם בנו די והותר, ולמען האמת - פגעתם בעצמכם יותר מכל. חבל לנו, המקצוע הזה חשוב לנו לא פחות מאשר לכם, והבטחנו לעצמנו שנעשה כל מאמץ לא לחזור על הטעויות שלכם. אתם יכולים לראות בכך את הצלחתכם היחידה.