אני חדש בחיפוש התמחות, רק חודשיים, עוד לא נחנק מהתחושה שאין לי סיכוי.

שמתי לב שכל הדיבורים על בעיית מקומות ההתמחות עוסקים במחסור בתקנים ובמלגות. זו אכן בעיה רצינית, אך שימו לב גם למנגנון הקבלה.

כדי למצוא מקום להתמחות בו, אני נדרש להתקשר לכל המקומות באזור/בארץ ולבדוק האם הם מחפשים במקרה מתמחה. כיוון שהביקוש גדול לעין שיעור מההיצע, אני נדרש להתקשר בכל זמן-מה ולשלוח קו"ח והמלצות. המזכירות והפסיכו' הראשיות אומרות את אותם המשפטים ושמות את הקו"ח שלי בתהום הנשייה של קלסריהם הגדולים. אפשר להבין אותן/ם. בכל יום מתקשרים אליהם שני מועמדים לפחות, ועל הנייר אין להן מקומות לשנתיים הקרובות. אבל...

לפעמים אכן מתפנים מקומות התמחות (נשים יולדות, נשים וגברים מחפשים מרפאה אחרת או יוצאים לחופשה), ואז פותחים את הקלסרים הללו. באופן טבעי, חלק מהמתוייקים בקלסר כבר מצאו התמחות. וגם אז, הסיכוי שיתקשרו אלי והסיכוי שאענה במקרה לטלפון... זה פשוט אבסורד!

לא יודע מה הביצה ומה התרנגולת, אך תארו לעצמכם מנגנון הגיוני יותר: כשעומד להתפנות מקום התמחות, המכון/מרפאה מפרסמים שהתפנה תקן או מלגה, ואת התנאים (באתר זה או בשתי"ל), ומי שמעוניין מגיש קו"ח והמלצות.

נשמע מופרך... אך יותר מופרך שאצטרך להתקשר באופן סזיפי , ולהרגיש אשם שאיני עושה מספיק כדי למצוא התמחות. באיזה עוד תחום זה עובד ככה?

אוףףףף... ושלא נדבר על שליטת הפרוטקציות במנגנון המסואב הזה.

אביב