שלום.

בעודי עומדת בפני ההחלטה להרשם לתואר שני או לא, עולות בי תהיות, מחשבות, הרהורים (וערעורים). אי לכך החלטתי לבחון את האספקטים השונים המטרידים אותי.

1. התמחות: הבנתי (גם משיטוטי בפורום זה) כי לעיתים לוקח זמן ממושך עד שמוצאים מקום להתמחות. הבנתי גם שיש הרבה ביקוש לפסיכולוגים חינוכיים, ולכן הסיכוי למצוא התמחות בחינוכית גדול יותר. מה המצב לגבי התפתחותית? הסתכלתי ברשימת המקומות המורשים להתמחות בהתפתחותית, והם לחלוטין לא רבים (אם כי אין לי מושג מה מס' התקנים בכל אחד מהם). האם אכן לוקח זמן רב עד לכניסה להתמחות? מה היא חווייתכם/ן בעניין?

2. אופי העבודה כפסיכולוג/ית התפתחותי/ת: מכירים את זה כשאתם חושבים שאתם מבינים משהו ופתאום מגיע דבר אחר שמטיל בכם ספק ואינכם יודעים אם מה שחשבתם עד כה נכון או לא? זה מה שמתעורר בי בשבוע האחרון ולכן אשאל שאלה שאולי נראית ככזו שמגיעה מאוחר מדי (למי שרוצה להרשם לשנה"ל הבאה).

מה הוא למעשה הרכב העבודה? האם ההתמקדות היא במערכות שבתוכן הילד נמצא (גן, משפחה...) או שיש נגיעה אישית וישירה יותר עם הילד? האם הנגיעה הישירה יותר נעשית אך ורק במסגרת תצפיות לשם הערכה ואיבחונים, אך לא מעבר?  למעשה, מה שאני חוששת ממנו הוא שההיכרות עם הילד תהיה "שטחית" מאוד ו"קרה"- פוגשים בתחילת שנה/פנייה, עורכים איבחונים ושיחות עם ההורים, מנחים את הגננת/גורם טפולי אחר ואז נפגשים שוב עם הילד רק להערכה נוספת (של התקדמותו/מצבו/לקראת ועדות השמה/...) לאחר מס' חודשים. ובעצם אין קשר "חזק" יותר עם הילד. קשר תכוף יותר מכך והיכרות  מעמיקה יותר הוא משהו שחשוב לי אישית, ולכן מטרידה אותי האפשרות שזה לא יתקיים. על כן אשמח לכל התייחסות בנושא.

 3. "תחזוק" כלכלי בזמן ההתמחות: המלגה שניתנת היא כמובן נמוכה למדיי. האם ניתן, (גם) על מנת להגדיל הכנסה, לעבוד במסגרות אחרות, בזמן ההתמחות, במקומות הקשורים לתחום? אם לא- על מה בעצם מתקיימים?

למי ששרד/ה עד כה- תודה!

אשמח להתייחסויות ולקצת סדר בבלאגן.