התבוננות, הקשבה ותמיכה לזולת.

   לנוכח אפשרות ההתנתקות, אנו נעבור ימים קשים. ברגעים הללו אנו אמורים להיות ערנים כלפי הסובבים אותנו, כולנו, מנהיגים, מנהלים, אנשי צבא, ילדים, קשישים, עולים חדשים, ועובדים זרים, בני כל הדתות, יהודים, דרוזים, בדואים, מוסלמים, נוצרים, ולא אחת גם לנלחמים בנו ממול.

   נתבונן בסביבה הקרובה אל בן או בת הזוג. אל החבר, הידיד, האחר, השונה והאויב. נישיר מבט, נגלה מחדש כי בברית הקיימת בינינו, ניצרבנו זה בעולמו של זה. התבוננו האחד בעיני האחר על מנת לזכות באמצעותו לראיית האחר שבתוכי.

   בארצנו אנו יושבים, במחנה אחד. חלומותינו, דרכנו ואמונותינו שונות ודומות. הבה נתבונן ב"חבל השייכות" שלא אחת נשכח ורפה, נברר את זהותנו המשותפת על מנת לגלות שמדובר ב"עבותות שייכות וסיכוי לאהבה".

   המגע המשותף, ההקשבה והזיהוי הפנימי של האחר שבתוכנו יביאו, כך אני מאמין, לאישורו של האני באמצעות האתה. ויבנו חיים של חסד ואמת, משותפים ומסוכמים ויעלו תקוות וגבורות נוספות שיאפשרו להגיע אל סיום מצב החירום מחוזקים ומאוחדים יותר ופתוחים אחרת לדו שיח של שלום עם שכננו.

   בזמנים אלו יש מקום לעצור לרגע, לתת זמן ומרחב למפגש משמעותי יותר ולשאול את הקרובים והרחוקים, המטופלים והמטפלים, התלמידים והמורים, הורים וילדים, עובדים ומנהלים, שאלות אמפטיות הפותחות ערוץ הידברות "בסוד השיח". זה הזמן לחבק, לתמוך, לתת כתף ולסייע. לזהות כל אחד את מצוותו האישית ואת אשפרות תרומתו למצב.

בברכת שנהיה מאוחדים

יששכר עשת

(ותודה למרב אושר שסייעה ונתנה מילים לקטע זה.)

מוזמנים לשאול שאלות ולהתייעץ בקשר למצב זה.