הי לכולם

אני פותח כאן עץ חדש לנושא שהחל להתפתח בשירשור הקודם.

בשנים האחרונות אלוהים נוכח בחדר הטיפולים כל הזמן. לפעמים באופן בולט וברור, לפעמים נוגע לא נוגע. לפעמים רק אני חש את נוכחתו, לפעמים אני חווה הסתר פנים וגם זה סוג של נוכחות.

בשנים האחרונות אני חש שאני עושה בשליחותו. לפעמים אני בבית כנסת ואני חש שאני מקבל תוספת כוח ממנו ומהקהילה בתוכה אני בא. יש שאינני מבקר איזה זמן בבית הכנסת. אבל אני מרגיש אחד ממנין. לא תורם את תרומתי בנוכחות שלי, אבל עושה בשליחותו ושליחותם. הרב שלי אמר שהם לא שוכחים אותי ויודעים שאני חלק מהם. זה מרגש אותי מאד לשמוע אתזה. אני הבן היחיד, שכל הזמן נאבק על שייכות, מקבל מתנה כזו ממנו.

בהרצאות ובהוראה אני מעז יותר ויותר להביא את החלקים הללו החוצה. מוצא דרכים להציג את זהותי, כך שלא אדחה. לא פשוט, היו תקופות קשות. היום ברוך השם יותר קל.

דוגמא למקרה. אישה מתלבטת לגבי דרכה המקצועית. הדרך שהיא רוצה ללכת בה תחייב אותה להתרחק ממשפחתה. להיות מושקעת פחות בילידים. ביקשתי ממנה לשאול עצמה שאלות לגבי יעודה, לגבי משמעות חייה, לגבי תפקידה כאן בחייה אלו, במקום זה, עם האנשים הללו. ביקשתי ממנה גם לעשות חשבונות של אפשרות וכדאיות, גם לעשות חשבונות רגשיים של נאמנויות ומוסר וגם לבקש סימן ואות במציאות, רמז משמיים שיתרום לבחירת יעודה. ביקשתי ממנה לא לעסוק בשאלת הרצון שלה, אלא לעסוק בשאלת יעודה שמתגלה ברצונה... נראה לאן תתכוון.

ערב טוב

יששכר