כל דבר בעולם קים במדה שונה. ככל שקרובים לתחושה אמתיים וקימים יותר. דבר קרוב, גדול, חזק או טוב הוא אמתי יותר. דבר בזמן מתקדם הוא אמתי מדבר שהיה בזמן שלפניו. העולם שואף להגיע לאותה מדת אמתיות בכל המצבים, כי דבר לא יכול להעלם או להברא. לכן ככל שהזמן מתקדם ולכן הופך דברים לאמתיים יותר, הם גם הופכים דמיוניים יותר באופנים אחרים כמו התפזרות והתרחקות. אם דברים לא הופכים דמיוניים, דברים אחרים יהפכו לדמיוניים. אם דברים הופכים אמתיים, דברים יותר אמתיים יהפכו הרבה יותר דמיוניים. דבר דמיוני קורה אחרי דבר אמתי. דברים אמתיים משתקפים בצורה דומה ברמות הדמיוניות יותר.                               

בעולם 4 ישויות: אמת, מקום, חומר ומודעות. כל אחת אמתית מהקודמת ומכילה בתוכה את הקודמת. בין המקום והחומר מפריד חיץ ומונע הפיכה של ישות בצד אחד לישות בצד אחר שלו. לכן אי אפשר להעלים או לברוא חומר ובכך להפכו למקום ולהפך, אבל אפשר להפוך מקום לחומר ולהפך ע"י התכוצות והתפשטות של החלל ולהפוך חומר למודעות ולהפך ע"י לידה ומות. רצף הישויות חוזר על עצמו שוב ושוב עד אינסוף.

הזמן הממד הכי אמתי ולא מוגבל מלפניו בממד אמתי יותר. לכן התחיל בנקודה וימשך עד אינסוף, ולכן התנועה בו קדימה לעבר החיץ באמצע. לעומת זאת, האנרגיה שואפת אחורה להעלם, גם-כן לעבר החיץ באמצע אבל מהכוון הנגדי.