פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

לאה

תאריך:

16/9/2004 15:19

נושא:

הריון שעמד לקראת סיום וניצל - עידכון והמשך הסיפור שחלקתי פה איתכם.

תוכן:

חג שמח ושנה טובה ומאושרת לכל באי האתר ויקיריהם.

סליחה עמכם שאני נאלצת לכתוב פה בשם בדוי. פשוט יש ממכירי שמבקרים באתר זה ולא יודעים על שארע לי.
סליחה על ההעדרות הממושכת ללא עידכונים. במשך כמה חודשים לא יכולתי להגיע לאתרים בעברית באינטרנט ומאז החזרה לשיגרה לא הצלחתי לפנות זמן.

מפנה זמן בהגיע השנה החדשה לדבר שמזמן רציתי לעשות - לכתוב פה.

רציתי לעדכן אתכם. אני לא יודעת מי זוכר או זוכרת אבל חלקתי איתכם בחודש יוני את מצבי ושאלותי. זה היה הריון בשבוע 12 שנתגלו בו דברים מחשידים באולטרא סאונד והרופאים אמרו לי, שיש לי עובר לא בריא עם מומים חמורים. והייתי בתהליך של לפני הפסקת הריון. ואיך להתמודד עם זה. עזרתם/ן לי מאד באתר זה להתמודד עם רעיון הפסקת חיים, אפילו אם לכאורה מוצדק...

ואז חלה תפנית נפלאה כמו שרק החיים יכולים לטמון בתוכם... נס. ובבדיקה כזאת של לפני הפסקה, במקרה הרופא ראה שהסממנים המוזרים נעלמו ואז אמר לי שאין מה להפסיק עכשיו וצריך להמשיך לבדוק. הוא היה מאד נבוך. כמעט נראה היה שזה הוציא אותי מאיזון... ואמר שיש יותר סיכויים שהעובר בסדר.... עידכנתי אתכם אז בנושא אבל היו המון אי וודאויות.

באותו רגע הבנתי שאנחנו צריכים לקחת דברים בידיים לבד.
לא יתכן שרופא שדיבר בוודאות משנה את האיבחון שלו כך. משמע זה לא היה וודאי. הוא היה צריך לומר לי מיד שיש סיכוי מסויים לטוב ושאותו נבדוק ובעוד שבועיים נדע כך וכך... אולם לא כך היה.

אני התאבלתי, אנחנו התאבלנו בעוד התינוקת בגופי - עליה... ובאי צדק רב.

התחלתי לברר לבד וליצור קשר עם מומחים רבים. (וחלקם נפלאים ביותר שהקדישו רבות מזמנם בטלפון– במיוחד ד"ר גולדשטיין מחיפה הנפלא שסיפר לי שיש לו במרפאתו תמונות של 70 תינוקות בריאים שנולדו אחרי אולטרא סאונד בעייתי כמו שהיה במקרה שלי ובבדיקות אחר כך ראו שאין בעיה בתינוק עצמו..) והתברר שמצבינו בכלל לא רע. שפשוט צריך להמשיך בשרשרת בדיקות, אבל שבסופה אכן נדע בוודאות אם התינוקת בריאה או לא - - והיא כן!!!! :) אני עכשיו בחודש שישי !!! בהריון שמח שקיבלנו חזרה במתנה אחרי שלשון לא זהירה ולא נבונה של רופא (שיהיה ברור – המומחה הגדול לתחום זה) גרמה לנו להתכחש לבריאות האפשרית של היצורה הפעוטה בי. חודש וחצי ארכה התקופה של אי הוודאות עד הבדיקה האחרונה שהיתה תקינה והרופא, האנושי הפעם, אמר שאנחנו יכולים להתכונן לבוא השמחה (לפני זה, מי בכלל דמיין ללדת?), וההריון נורמאלי (כמה כיף פתאום להיות נורמאלי..).

זהו, אז זה סיפור משמח לכולנו. אנחנו שמחים מאד שמומחה טרח בכל זאת להעיף עוד מבט לפני ... אחרת.. ויש מקרים רבים כמו שלנו. ראיתי אחר כך בפורומים באינטרנט... לא מעט נשים הריונן מופסק שלא בצדק. והן הורגות עובר בריא בגלל עצת רופא שלא רוצה לקחת סיכון, שלא מסביר בברור, שלא שם עצמו במקומו של הפציינט, שלא יודע פשוט (אכן קיבלתי תשובות מסוגים שונים ממומחים שונים... בהחלט חלק שגויות.. מזל שאני מציקנית וקרצייתית ופניתי להרבה..)

רוצה לחלוק איתכם ממסקנותי ואז גם מקשיים שנבעו ממה שקרה :

מסקנות –
1. את הטיפול הרפואי רופאים יכולים לעשות כי יש להם ידע, אולם ממש לא לשכוח שהם יכולים לטעות. לא לפחד לבקש עוד חוות דעת. לא משנה כמה הסביבה לא מעודדת את זה. אני מנהלת את נושאי בריאותי לא הרופא. אני האחראית. ומחובתי לבדוק בכמה מקומות ולאסוף ידע בעצמי, במיוחד כשמדובר בנושאים חשובים והרי חיים...
2. לא להחפז. החטא שלנו היה שרצינו להגיע לוודאויות. לא יכולנו לקבל להישאר באי וודאות זמן רב. לשאת תינוק בבטן 4 חודשים ובו בעת לא לדעת אם אצטרך להפסיק את חייו היה נראה לי בלתי סביל. אולם במבט של היום. מה זה 4 חודשים לעומת האפשרות של זכייה בחיים שלמים?
3. לחפש את הרופאים הטובים, האנושיים שיודעים למסור מילותיהם ומבינים שהן מגיעות לבני אדם...
4. להיות עם ריחוק ומבט ביקורתי, כמה שזה אפשרי, מול השיח הרפואי. 'אז מה אם הוא אומר או הוא חושב ככה, אולי טועה?. אולי אני לא מסכימה איתו?'

קשיים-

הסיפור, כמובן השאיר אותנו מאושרים אבל בהחלט שבורים.. לא מאמינים.. מפחדים קצת להיקשר בשבועות הראשונים מחדש, כי אם שוב פעם יגידו שצריך להפסיק?? ...

יש לי חלומות בלהה כיום על שפתאום מגלים בעיות חמורות וצריך להפסיק את ההריון או על הולדת תינוק עם בעיות.

יש לי בעיקר חשש אחד שנראה לי נובע מהסיפור, כי לא היה קיים בהולדת ביתי הראשונה שהיא כיום בת שלוש. אני מפחדת שהיא תיוולד פגה. שהיא תרצה לצאת מתוכי. שכבר לא יהיה לה טוב בי... שלא אתן לה את מה שאמורה לתת... אני בהחלט כן מרגישה איך זה קשור לשקרה. כמו עץ שסיפרו לו במשך תקופת מה שמביא פירות קלוקלים, אז הוא מרגיש עץ גרוע.. עץ קלוקל.. התקופה ההיא בהחלט הכניסה חוסר בטחון עמוק באשר למה אני יכולה לתת לתינוקתי בבטני. להיותי טובה לה... מספקת.. מרגישה שהיא לא תרצה בי כמעט.. אמא לא טובה. זה מאד מוזר והרי לא ממש הגיוני, כי התברר שהיא בבריאות טובה והכל בסדר.. אבל בכל זאת.
אני בהחלט מרגישה שאם לא אעשה משהו עם זה יש סיכוי שהיא תרצה או שגופי יביא אותה לצאת מוקדם מדי.... וכמובן שיודעת הגיונית שעדיף מאד שלא. מאד.
גם קבעתי פגישה עם פסיכולוגית שמלווה נשים הרות במצבים דומים.
אבל רציתי לשמוע אם יש לכם פה מעיינות לנבוע?. שלי קצת יבש כרגע...
כבר ככה היא עברה תקופה לא קלה בי, לא הייתי רוצה לחינם ליצור עוד קשיים לתינוקת זו לפני שבכלל נולדה.

אשמח לשמוע דבריכם אם יש לכם.

לסיום -
כולי תקווה שעבודות מהסוג שהתחילו יששכר ואלון מרגלית ב"האדם שברופא והרופא שבאדם" יזכו לתהודה, תפוצה ופיתוחים רבים יותר. אני מרגישה בימי הביניים. יש טכנולוגיה נפלאה אבל אין את הערכים המוסריים והאנושיים, שמלווים אותה. היא לכן כמו עוף ללא ראש, ללא לב... טסה לכל הכיוונים בלי לכוון ועושה תאונות גדולות. הייתי שמחה אם הייתה נעצרת רגע מפיתוח שיטות טיסה מתוחכמות עוד ועוד ומפתחת את התוכן שנלווה.

אני יודעת שבתוך העולם היהודי יש עושר רב להציע בכיוון הזה.
אני יודעת שאנשים הקרובים יותר לעולם היהודי נוטים גם להיות רגישים ופתוחים יותר לחיפוש התוכן, הלב, הראש. לא להסתפק במבטים הסכמטיים – עקרים הנפוצים.

אשמח לקרוא הפניות שונת בכיוון זה.

אני מאחלת לשנה החדשה להיות ברוכה בגישות מרובות רפואיות צדדים בהן יש גם מעולות טכנית אך גם מעולות רגשית, אנושית, רוחנית, מוסרית.

לאה