חודש אדר

  "משנכנס אדר מרבים בשמחה"  חודש אדר הוא גם חודש החסד כדי לשמח באופן מעשי את כל מי שאין לו. משנכנס אדר. "אין שמחה גדולה ומפוארת אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים הללו דומה לשכינה, שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (הלכות מגילה ב יז).

   ספר קצור שו"ע סימן קג - דיני שמתת יו"ט (ט) וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. שנאמר והלוי והגר והיתום וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו...ושמחה כזאת קלון הוא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם:

   בתקופה זו מסתיים המעבר ההדרגתי מן החרף אל האביב, "הפכפך הוא חודש אדר, פעם שמש ופעם מטר".  ימי הגשמים פוחתים, ימי השמש מתרבים. בהרים ובעמקים פורחים אירוסים, נוריות, פרגים, צבעונים, חרציות, ניסנית.

   פירות גדלים אט אט על עצי אפרסק, שזיף, תפוח ואגס, היכונו לשסק. היכונו לבולבולים ולעטלפי הפירות. במקביל  דבורי הדבש מבקרות את הפרחים העשירים בצוף.

   שממיות, צבים וחרדונים. נעים באיטיות כשבשמים ציפורי קיץ מגיעות, ביחד עם ציפורי ארצנו הם מחזרים ומתרבים. קול שירת הזכרים נשמע  בארצנו. היעלות שבנגב ממליטות גדיים וצביות בכל רחבי הארץ ממליטות עופרים.

   וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם: (אסתר פרק ט פס' א). זהו חודש שבו דברים יכולים להתהפך.

   "לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".

   מובא בתיקוני זוהר, שפורים כיום הכיפורים. כמו שהתענית והתשובה שביום כפור חובה לקיימם מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים. לא רק אם האדם עצמו בשמחה צריך הוא לשמח, אלא אף אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך, על כל פנים, איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו.

   וכן גם ממעלה למטה: כמו שביום הכפורים "עצומו של יום מכפר", כן גם בפורים. אף שלא היה האיש הישראלי בשמחה כפי שצריך להיות וממילא כל עבודתו שבפורים לא היתה בשלמות, מכל מקום, הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל גם עתה פועל ועושה.

הרב קלנימוס קלמיש שפירא, אש קודש, עמ' ל'. הדברים נאמרו ונכתבו בגיטו וארשה.

חודש טוב

יששכר