שמירת הלשון  

מאת החפץ חיים

ספר פסיכולוגית היחסים העדינים והרגישים בין אדם לחברו.

מבוסס על הספר שמירת הלשון של החפץ חיים

   החפץ חיים הוא כינויו של רבי ישראל מאיר הכהן. הכינוי הוא על שם הספר הראשון שכתב  ב1873 "חפץ חיים" הספר עוסק בלשון הרע ורכילות. החפץ חיים נולד ב1838 בעיירה ראדין ליד וילנה. החפץ חיים איש מוסרי ביותר שמגיל צעיר היה עילוי.  נחשב לאחד מגדולי התורה בדורות האחרונים והתעקש שלא לקבל שכר על רבנותו. היה ממייסדי אגודת ישראל ועודד את יסוד רשת "בית יעקב" למתן חינוך יהודי בצד חינוך כללי לבנות ישראל הדתיות. הוא טען שהחיים המודרניים רופפו את הקשר עם המשפחה ולכן בנות ישראל חייבות במטען רוחני עצמאי. כמו כן הוא חשש מחדירת השכלה ורצה שיהיה לבנות את המסורות והמנהגים עתיקי היומין. ניפטר ב1933.

הקדמה

   אומר החפץ חיים בהקדמה לספרו: "עָמַלְנוּ וְלִקַּטְנוּ בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ מִדִּבְרֵי חֲזַ"ל כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת וְעֵצוֹת, אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִפִּי הַיֵּצֶר מֵעָוֹן זֶה שֶׁל חֵטְא הַלָּשׁוֹן. אוּלַי עַל יְדֵי זֶה יִרְאֶה כָּל אֶחָד לְהִתְחַכֵּם בָּזֶה וּלְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ וּלְהָסִיר מֵעָלָיו אֶת כָּל הַסִּבּוֹת הַמַּפְרִיעוֹת אוֹתוֹ מִמִּדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן."

   הדיבור הנקי ללא לשון הרע וההרחקות משמיעת לשון הרע הוא העיסוי לנפש. דיבור שיש בו ערך למען קידום יחסי אנוש וקידום החברה שבה אנו חיים, הוא מרפא לנפש ומביא חיים. כתוב במשלי כ"א, כ"ג: "שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ..." ומכאן נבין את דברי משורר תהילים. בפרק ל"ד י"ג-ט"ו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב: נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה: סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ:"

   זאת ועוד: "אִם יַתִּיר, חַס וְשָׁלוֹם, לְנַפְשׁוֹ לִהְיוֹת מִכַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִמֵּילָא בְּוַדַּאי לֹא יִמְנַע אָזְנָיו גַּם כֵּן מִלִּשְׁמֹעַ תָּמִיד לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת וּלְקַבְּלָם, וְגַם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ מַה לְּסַפֵּר, זוֹ הִיא מִדַּת הוֹלֵךְ רָכִיל לֵילֵךְ וְלִשְׁמֹעַ בְּמָקוֹם אֶחָד כְּדֵי לִמְכֹּר הַסְּחוֹרָה הַזּוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר כְּמוֹ הָרוֹכֵל בִּסְחוֹרָתוֹ. וְאִם כֵּן יְקַלְקֵל בְּחַיָּיו אֶת חוּשׁ הַדִּבּוּר וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה. וְיָדוּעַ שֶׁהֵם הַחוּשִׁים הָרָאשִׁיִּים שֶׁבָּהֶם תָּלוּי צוּרַת הָאָדָם וּשְׁלֵמוּתוֹ. אִם יְקֻלְקַל, חַס וְשָׁלוֹם, כֹּחַ הַדִּבּוּר וְהַשְּׁמִיעָה לְאָדָם, אַף שֶׁהוּא יָכוֹל עֲדַיִן לְדַבֵּר וְלִשְׁמֹעַ אַךְ בְּקֹשִי גָּדוֹל, זֶה יָצֵר לוֹ לָאָדָם בִּימֵי חַיָּיו."

   "וְזֶה יָדוּעַ שֶׁהַמַּרְגִּיל עַצְמוֹ בְּעָוֹן זֶה בִּתְמִידוּת, חַס וְשָׁלוֹם, קָשֶׁה לְהַמְצִיא לוֹ שׁוּם תְּרוּפָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מִבַּעַל לָשׁוֹן הָרָע."

   אמר הַתַּנָּא ר' יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי  באָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן פֶּרֶק כ"ז מִשְׁנָה ג': "אַל תַּרְחִיק עַצְמְךָ מִמִּדָּה שֶׁאֵין לָהּ קִצְבָה, וּמִמְּלָאכָה שֶׁאֵין לָהּ גְּמִירָא." כך גם אנחנו כמו אותה: "תִינוֹקֶת אַחַת, שֶׁעָמְדָה עַל הַשּׁוּק בְּסַל גָּדוֹל שֶׁל יְרָקוֹת לִמְכֹּר, וּפָגַע בָּהּ אָדָם אֶחָד וְהִתְחִיל לַחֲטֹף מֵהַסַּל, וְנִבְהֲלָה וְלֹא יָדְעָה שׁוּם עֵצָה אֵיךְ לַעֲשׂוֹת. פִּקֵּחַ אֶחָד עָמַד לְמֵרָחוֹק, אָמַר לָהּ, מַה תַּעֲמֹדִי, עַל מַה תַּמְתִּינִי? עַד שֶׁיַּחְטֹף כֻּלּוֹ? הִנֵּה הוּא חוֹטֵף גַּם אַתְּ חִטְפִי, וְכָל מַה שֶּׁיַּעֲלֶה בְּיָדֵךְ יִהְיֶה שֶׁלָּךְ. כֵּן הַדָּבָר מַמָּשׁ בְּעִנְיָנֵנוּ, הַיֵּצֶר נִצַּחֲךָ בְּיוֹם זֶה בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, אַתָּה עֲמֹד וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְמָחָר לְנַצְּחוֹ. וַאֲפִלּוּ אִם, חַס וְשָׁלוֹם, יִתְּרָמֵי שֶׁיְּנַצַּחֲךָ עוֹד הַפַּעַם, אַף עַל פִּי כֵן חֲזֹר וְהִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם אִתּוֹ, וּבְוַדַּאי יַעֲזָרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁתִּהְיֶה גַּם כֵּן מֵהַמְנַצְּחִים, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כָּל יָמָיו שֶׁל אָדָם תִּהְיֶה מִלְחָמָה בֵּינוֹ וּבֵין הַיֵּצֶר. וְזֶה מַה שֶּׁאָמַר קֹהֶלֶת י' ד', "אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ, מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח":

   בפרקים הבאים נלמד את אותן התחבולות והעצות כיצד להימנע מלשון הרע.

יששכר