| מאת: | אהוד | תאריך: | 8/1/2007 10:37 |
נושא: |
בעיה מורכבת | | תוכן: | שלום לכולם,
אני מתנצל מראש על אורך המכתב אולם סברתי כי הדרך הטובה ביותר לקבל דעה שתעזור לי לראות את התמונה בצורה מתאימה ,תהיה לפרוש את הפסיפס הנוגע לתיאור המקרה בדרך זו.
אני וחברתי בתחילתו של העשור השלישי לחיינו ומזה כשנה אנו מצויים בקשר זוגי מספק וממלא.התקשורת ביננו טובה מאד ופתוחה ומשמשת בסיס ליצירת מערכת יחסים שנבנתה שלב אחר שלב תוך בחינת ההתאמות המשמעותיות ,שמאפשרות לשנינו ליצור מארג נעים וממצה של פשרות והסכמות.אנו אוהבים מאד ומרגישים שיש בכוחנו לסלול את הדרך הבטוחה למיסוד היחסים.הסביבה המקיפה אותנו, באזור מגורינו כוללת בעיקר את בני משפחתה של חברתי,אימא,אחים ואחיות.שאלות הנוגעות להפרדה ,עצמאות וגדרות חיוביים בין הקשר הזוגי ובין הקשר המשפחתי עלו כבר מתחילת הקשר,לאור ההבנה כי המגורים העתידיים צפויים להתקיים בתוך הטבעת המשפחתית. בד בבד נעשו התאמות אשר יצרו איזון ראוי שאפשר את החיים במשותף,בצורה טובה ומהנה,בדרך שמאפשרת שלווה ועזרה הדדית וקיום הקשר הזוגי בצורה נפרדת וללא התערבות מיותרת.ביתנו נמצא בנפרד ומלמטה מתגוררת האם.האחים והאחיות מתגוררים בבתים סמוכים.
נקודת החיכוך שמקשה עליי את ההתמודדות ,בתקופה האחרונה, התעוררה כאשר התברר שהאח הגדול(מבין שלושה) רווק המתקרב לעשור הרביעי לחייו,הביע התנגדות לקיום הקשר בצורה פאסיבית.הדבר התאפיין מהתעלמות מופגנת ממני.ניסיתי להתעלם מהמצב ולקיים איתו שיח ואולם תשובותיו הלקוניות הביעו בצורה בולטת את אי רצונו בקשר כלשהוא.יש לציין שבחור זה מגיע רק לעיתים לביקורים.בשיחה עם חברתי על המצב הבעתי את הרגשות הנלווים מצידי לסיטואציה הזו.בין היתר ציינתי שההסכמה להתאחד עם משפחה,עסקת חבילה עם התאחדותנו,הייתה מקובלת עליי אולם מאחר והתעורר מצב של " אויב מבית",אני מתקשה לראות איך אני מצליח לקיים קשר בסביבה המדוברת.העליתי את רגשותיי שנפגעו,הן בשל העובדה שמעולם לא נתקלתי ביחס מסוג זה,אלא להפך,והן בשל העובדה שאני מרגיש לאור המצב שיצר תחושה של מגרש חוץ,תחושה שהשתנתה משום שלפני כן תחושתי הייתה שהגעתי "הביתה".
מכל מקום,יש לציין בנקודה זו כי השערותיי בנוגע להתנהגותו מתייחסות לכמה מישורים:
האחד,במישור המתייחס ליחסי האח עם אחותו.הקושי של האח הגדול להתמודד עם המשבצת של בן זוגה.גם בקשרים קודמים נהג האח להתנהג בצורה דומה תוך שהוא מפעיל לחצים פאסיביים שהביאו לחבלה של ממש בקשר הזוגי בעבר..רוצה לומר,כי זו דרכו להשפיע על בחירותיה ולנתבן ברגל גסה מתוך תחושת בעלות,רצון לגונן(האב נפטר,אולי רואה עצמו תחליף אב). היחסים שבין האח לאחותו,חברתי,היו קרובים ועדיין כאלו.אולם משנכנסתי לחייה,הצטמצם הקשר הן בזמן המעשי המשותף והן ביחס למשענת שמצאה בי,מה שגרם לו להרגיש כי מקומו נתפס,יצר איום והביא לתפיסה כי הקשר צריך להסתיים.
המישור השני מתייחס למצבו האישי.חייו מהולים בתסכול ועצב,נפרד לא מזמן מבן זוגו לחיים לאחר שנים של קשר זוגי והוא שופך יהבו על הקשר הזוגי של אחותו(איתה יש לו קשר מיוחד)
המישור השלישי כמובן,מתייחס ליחסים.
המישור השלישי מתייחס לבעיה אישית,שאינה ידועה לי,שמוצא האח בי ,באופן אישי.
בחשיבה המעשית,כשאני בוחן את דרך הפעולה האפשרית ברור לי כי ישנם שני מעגלים:האחד,הקשר של האח עם אחותו והכוח שמקבל ממנה בעיקר משום שבחרה להתעלם מהתנהגותו.היא מציעה להתעלם מתוך התחושה כי זה יעבור לו.הצעה כוללת להתנהל כרגיל בעיקר מתוך הכוונה להראות לו שאינו "קובע לה".אולם ניסיון העבר מראה כי מילים חורצות דין בצד אחד ומאידך מערכת לחצים שיטתית שמחלחלת ומשפיעה לאורך זמן.פה כמובן המקום לומר כי אני מזהה את הנקודה הזו שנוגעת לקשר ביננו ועל סימפטומים שהיא מעלה הקשורים לאמון ביציבותה של המערכת.המעגל השני נוגע לקשר שביני ובין חברתי.במצבים מהסוג הזה,בו ישנו חיכוך בין בן הזוג לחבר במשפחת הצד השני אני סבור כי תפקידו של בן הזוג להיות צינור הגישור.הקשר שלי הוא איתה ולכן עליה לבחון כיצד היא מאפשרת קיום קשר במעגל המשפחתי.זו הגישה מתאימה ביותר והראויה.ניסיתי לומר לה,מדוע זה חשוב, לא לאפשר לו לקבל את הכוח ולהכתיב את בחירותיה בחשאי ומצד שני פניתי אליה בבקשה כי תשוחח עימו ותנסה להבין מה מקור הבעיה.אולי שיחה אישית תעמעם את האיום ותסלקו כאשר יבין כי יש מקום בחייה גם לקשר עימו וכמובן לקשר עימי.השוויתי זאת למצב בו נכנס אח חדש למשפחה וכל תופעות הלוואי שמתרחשות אצל המלך שנאלץ לוותר על כיסאו.לכל אורכו של הקשר טיפחתי והצבעתי על החשיבות של שמירת הקשרים המשפחתיים של חברתי מתוך הבנה לגבי חשיבותם .מעולם לא ניסיתי לתפוס מקום של אחר ואיני רואה בי כאחראי למצב ולבעיה שנוצרה.עם זאת,כמו בכל מצב אחר בחיי,אני צועד קדימה במטרה למצוא את הפיתרונות שיאפשרו קיום חיים במשותף ללא המתח והלחץ שנלווים למצב המדובר.
האפשרות האחרת היא קיום שיחה עם האח.בזמן זה אני מסתייג מצעד זה משום שאיני סומך על תגובותיו שעלולות להיות תוקפניות ולהחריף את המצב ובעיקר משום שאני סבור כי השיחה צריכה להתקיים בין חברתי,אחותו,ובינו.
בשלב זה,חברתי לא מוצאת לנכון לעשות זאת.היא מרגישה שאין זה ממקומה לדבר איתו.היא מכירה באחריות שלו למצב זה וטוענת כי "זו הבעיה שלו".הבהרתי לה כי איני סבור שהמצב הקיים יאפשר חיים שקיטים,הן בשל ההשפעה שלו עליי(מה שמעלה את השאלה,האם היא אמורה לשוחח עימו ולו בשל סיבה זו שבוודאי תשפיע גם על הקשר ביננו) והן משום שעליה לנתק את ההתקפה הפאסיבית הקבועה שמפעיל עליה האח.יש לציין שעם שאר בני המשפחה המורחבת היחסים מאד טובים והאווירה מקיימת חיי שלווה ועזה הדדית.
תודה על הסבלנות,
|
|
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
אהוד
תודה, תודה
שלח דואר לצביאל רופא
הצג כרטיס ביקור
הודעות נוספות בפורום