חנוכה של אור ואש.

ישעיה פרק ל (כ"ו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא:

  "בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך...ובית הילל אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך..." תלמוד בבלי, שבת, כ"א ע"ב

   מסביר הרב שלמה יוסף זיוון: שני מרכיבים בחנוכייה. האור והאש. האור הוא שאמור לחדור לפינות הנשמה האפילות ביותר. האש אמורה לשרוף ולבער את הרע מקרבנו.

   אנו זקוקים לשני הכוחות הללו. לדברי הרב זיוון, בית שמאי גורסים שיש לגרש את החושך תחילה ולשרוף את הרע. לאט לאט יהיה צורך בפחות ופחות אש. בית הלל טוענים שיש להאיר תחילה, ולהגביר את האור יותר ויותר.

   בימי החשמונאים קודם נלחמו ושרפו את הרע ואחר כך האירו. מה ייזכר לדורות שאלו בית הלל ובית שמאי? גם כאן נחלקו בית הלל ובית שמאי. בית שמאי חשבו שנכון להזכיר את האש, בית הלל כיוונו אל  האור.

   עד כאן דברי הרב זיוון. כך או כך. אנו נוהגים לפי בית הלל. ביום השמחה אנו זוכרים את האור. ואש מה עליה? היא אינה נשכחת. זיכרון הויכוח בין בית הלל ובית שמאי לא יתן לנו לשכוח אותה. בכל ויכוח ניזכר ונזכיר ביחד עם האור, גם את כוחה של האש, כלומר את כוחנו וכוחו של הקדוש ברוך הוא להגן על עצמנו. ואחרי שנשוב מקרבות של דם ואש ונבער את הרע שוב יואר האור בנשמתנו ובעולם.

   נר ראשון של חנוכה. נר של אור, אש ואור. הגשמים, השלגים, הברקים והרעמים, החמימות של המשפחה, הסביבונים, השירה וריחות הטיגון מלווים את מצוות פרסום הנס.

חג שמח

יששכר