פרשת ויצא בראשית פרקים כ"ח י' ל"ב ג'

מסביב לבאר

   בראשית פרק כ"ט (ב) וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר: (ג) וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ: מהי הבאר? מיהם שלשה עדרי צאן? מהי האבן? מדרש רבה לפסוקים אלו מביא שפע של רעיונות בפרשה ע' פסקה ח'. כולם מוזמנים להיות פרשנים עבור עצמם ועבורנו.

   א. והנה באר בשדה: זו הבאר

והנה שלשה עדרי צאן: משה ואהרן ומרים,

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים: שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו  ולמשפחתו...

   ב. והנה באר בשדה: זו ציון.

והנה שלשה עדרי צאן: אלו שלשה רגלים,

כי מן הבאר ההיא ישקו: שמשם היו שואבים רוח הקודש.

והאבן גדולה: זו שמחת בית השואבה... למה היו קוראים אותו בית השואבה? שמשם היו

שואבים רוח הקודש...

   ג. והנה באר בשדה: זו ציון.

והנה שלשה עדרי צאן: אלו שלשה בתי דינים, אחד בהר הבית ואחד בפתח העזרה ואחד   בלשכת הגזית...

והאבן גדולה: זה בבית דין הגדול שבלשכת הגזית.

ונאספו שמה כל העדרים: אלו בתי דינין שבארץ ישראל.

וגללו את האבן: שמשם היו שומעין את הדין.

והשיבו את האבן: שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו.

   ד. והנה באר: זו ציון.

והנה שם שלשה עדרי צאן: אלו שלשה מלכיות ראשונות.

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים: שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.

והאבן גדולה על פי הבאר: זו זכות אבות.

ונאספו שמה כל העדרים: זו מלכות רומי...

וגללו את האבן: שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות.

והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה: למקומה לעתיד לבא זכות אבות עומדת.

   ה. והנה באר בשדה: זו סנהדרין.

והנה שם שלשה עדרי צאן: אלו שלשה שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים לפניהם.

כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים: שמשם היו שומעין את ההלכה.

והאבן גדולה על פי הבאר: זה מופלא שבבית דין שהוא מסרס את ההלכה.

ונאספו שמה כל העדרים: אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל.

וגללו את האבן: שמשם היו שומעין את ההלכה.

והשיבו את האבן על פי הבאר: שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידים אותה על בוריה.

   ו. והנה באר בשדה: זה בית הכנסת.

והנה שם שלשה עדרי צאן: אלו שלשה קרואים.

כי מן הבאר: שמשם היו שומעים את התורה.

והאבן גדולה: זה יצר הרע.

ונאספו שמה כל העדרים: זה הצבור.

וגללו את האבן: שמשם היו שומעין את התורה.

והשיבו את האבן: שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו:

   נתן אלתרמן שר על אנשי העליה השניה שהם היו עלמים צעירים ועלמות צעירות. כל רואיהם אמרו עליהם שהם בני אדם משונים, עולים ארצה אל ארץ ביצות ושממות. הם אמרו שאין זה די לדבר על ציון ועל ארץ אבות, כי צריך לסקל ולחפור באר, ולחרוש, ולזרוע, צריך לעבוד!

   עמנואל זמיר ראה את הבאר בשדה שאותה חפרוה הרועים ושעכשיו עדרי זרים יעטרוה. הרועים אשר כרוה נדדו, הלכו בעקבי הרים. כאשר שבו הנודדים, הבאר נפעמה "הי שבו!" הי הי! הלאה מדבר! שתו, הוו הצאן! חליל גם שדה רנו רן!

   חיים חפר הולך "אלייך" כל ימיו, הולך מסונוור, האבנים פוצעות את כפותיו והוא אינו מרגיש דבר. הוא חוזר מארץ לא זרועה מושיט יד ללטוף את שערה. הוא כאן כמו אבן בגדר, כמו סלע, כמו באר. הוא האיש אשר תמיד חוזר. כי ראה אותה מצפה ובעיניה אור ועצב רב. כך לקח אותה אל החופה את היחפה עם כתר של זהב.

   יעקב אורלנד מספר על חפציבה בת תימן העולה וצעיף אהבים רעולה מור מעוטרת, שעיניה בוהות וחוזות, שמעוטרת בפרחים. היא לא משי, לא שני, לא ארגמן היא איילת בר, היא הרוח במידבר היא באר זכה שתה, חתני! היא מציעה.

   יורם טהר לב מציע לנכנסים לבית שבנינו בלב פתוח וברכה, צל ומי באר. מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם מי שעייף ימצא פה צל ומי באר מי שסוכתו נופלת חרש יכנס בדלת חרש יכנס ועד עולם יוכל להישאר. מי שבא לפה הוא אחינו מי שבא יסב איתנו והשער שוב לא ייסגר.

   ביאליק מבקש מן הבאר: עלי באר, באר עלי, וצקי מי פז מלוא הדלי. שה צח ורך, יבוא וישת ממי הדלי. הוא מוסיף ומספר שיש לו גן ובאר יש לו בגן ועליה תלוי דלי. מדי שבת בא מחמדו, מים זכים ישת מכדו. ובזמן  שכל העולם ישן הס! אימו נמה, נרדם אבו ערים רק הוא ולבבו. והדלי כלבבי ער נוטף פז אל פי הבאר נוטף פז ונוטף בדולח.

   מי שהולך בדרך אל ביתו מחפש סימנים מציינת נעמי שמר. מי זוכר ומי יודע את הדרך אל ביתו? ואם שכחת את הדרך, בין השאר יש מחצבה בצד הדרך, ועליה צל אילן ובאר אחת או שתיים שהם האות והסימן. רק למיטיבי הלכת השבילים הללו פתוחים.

   וכולם בדרך זו או אחרת שותים את הפסוקים מבאר הפסוקים שיר השירים למשל בפרק ד'(יב) גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם: (יג) שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים: (יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים: (טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן: (טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו:

שיהיו חיים מרעננים לכולם

שבוע טוב

יששכר