פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

DearPrudence

תאריך:

6/11/2006 22:36

נושא:

גאווה

תוכן:

שלום,
אני מחפשת הדרכה לגבי תיקון מידות רעות כמו בטחון עצמי מופרז ויוהרה.
קשה לי להפנים את ההכרה שלא ייתכן שכל החפצים בחיים טועים ואילו רק אני, שחושבת שהקיום הוא טורח מיותר שדובשו לא מצדיק את עוקצו, צודקת. יש לי נטייה לאובדנות שנובעות ממין תפיסת עולם פילוסופית, ואני רוצה להחשף לתפיסות עולם מחייבות חיים (או מלשון חובה, או מלשון חיובי), שלמרות שהן בעד חיים ייראו לי עדיין רציונליות. גם אם לא אשתכנע, אני רוצה לפחות להגיע אל מצב בו לא אחשוב על כל תפיסת עולם אחרת משלי כעל מונעת ע"י פחד ממוות או אינסטינקט חיים כופה ובהמי.

זה אמנם פורום ברוח היהדות, אבל אני מעדיפה שלא תענו לי בסגנון "דע מה למעלה ממך" או "את חלק מתוכנית אלוהית גדולה גם אם אינך מבינה את משמעותה" (אינני מאמינה באל או כוח עליון, וגם אילו הייתי מאמינה סביר שהייתי מתריסה כנגדו על שברא עולם כזה). מאוד הושפעתי מהלוגותרפיה - וכרגע אני בוחרת לחיות כדי למנוע סבל מהאהובים והיקרים לי, ובגלל שיש בי תועלת לעולם. אבל המחשבה והתחושה שגם חייהם של כל הסובבים אותי הם סבל מיותר עוקרת כל ערך או תחושת גמול מעזרה לזולת או עבודה חינוכית/טיפולית כמו זו בה עבדתי הרבה שנים. אני משוכנעת שהעזרה הטובה לכל מי שאני דואגת ואוהבת היא לגאול אותו/ה מהעולם הזה, אפילו אם הוא/היא לא מביעים רצון למות. כמובן שלא אעשה דבר כזה, כי אני בכל זאת מכבדת את רצונם (עיוור, אינסטקטיבי וטיפשי ככל שיהיה) אבל ככה אני מרגישה, וברגעי משבר אני כועסת: "למה אני צריכה להמשיך לחיות רק בגלל הטיפשים האינרטיים האלה שבהם אני פוחדת לפגוע?"

עליי לציין שניסיתי לטפל ברצון שלי למות באמצעות חקירה רגשית, וטיפולים פסיכותרפויטים ותרופתיים שונים, אך ללא הצלחה. מדובר בעניין שבשכל ולא במחלה נפשית או עניין שברגש.
יש למישהו עצה?