לך לך אל השינוי המהפכה הגדולה.

עזוב את ארצך, מולדת, ובית אביך.

   אחד הרגעים הדרמתיים בחיי אדם הוא רגע שינוי מהותי שאדם עושה כשהוא עוזב כל מה שהיה מאחוריו. יש רגעים בחיים בהם אנו עוקרים ממקום אחד, מתורת חיים, ממהות אחת ויוצאים למהות אחרת. כך קרה ליהודים ציונים רבים שזנחו את תרבות הגלות ועלו להקים מדינה יהודית ברוח לא גלותית. כך קורה לחוזר בשאלה או לחוזר בתשובה, כך קורה לא אחת למהגרים שמתנתקים ממקורותיהם ומאמצים להם זהות חדשה. כך קורה לממיר את דתו.

   איש צעיר יוצא לדרך מארצו, ממולדתו ומבית אביו. איש צעיר הולך בדרך חדשה אל ארץ חדשה, אל מחשבות חדשות, אל תורת חיים חדשה. הוא עוזב לשם כך את תבנית נוף מולדתו ואת התורה שעיצבו בו הוריו.

   השאלה האם ההתנתקות היא מלאה או לא, היא שאלה שההולך ישאל עצמו כל חייו. המאבק נגד העבר ימשך כל החיים. כמו מכור לסמים או אלכוהוליסט שנגמלו ותמיד הם בסיכון: "הבקבוק מחכה לך בפינה, יש לו סבלנות הוא איננו ממהר"

   בראשית י"ב (א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: במהפכה הזו יש בה הבטחה גדולה: (ב) וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה: הגדולה הזו מוגנת אם היא מתנהלת בדרך הנכונה. היא ברכה לאנושות כולה ולא רק לפרט עצמו, כלומר יש בה שליחות והיא זוכה להגנת האל. (ג)...מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

   יעקב צבי מקלנבורג שחי בסוף המאה ה19 בפרנקפורט, חיבר את פירוש "הכתב והקבלה" על התורה. גאון זה היה פרשן מופלא של התורה שמטרתו המוצהרת הייתה להוכיח את אמיתות מסורת חז"ל מתוך הכתובים עד המקום שידו מגעת. יחד עם זאת הוא לא נמנע מלבאר פירושים הגיוניים של דברי התורה.

   הרב יעקב צבי מדגיש  את הבדל בין התרחקות גשמית לבין התרחקות רוחנית.

א. התרחקות גשמית פרושה להתרחק מהמקום שבו חיית, מארץ וממולדתך. זוהי התרחקות פיזית. זוהי הפסקת נטילת הסמים, או שתיית האלכוהול, זוהי החזרה בתשובה או בשאלה שיש בהם רק את הסממנים החיצוניים.

ב. התרחקות רוחנית היא הפוכה. ככל שאדם מתרחק יותר ממקום מגוריו או מדרכו הקודמת כך המחשבות על העולם הישן, הגעגועים להרגלים הישנים, חזקים יותר, הנוסטלגיה חזקה יותר. "אוי כמה שפעם היה טוב..." אנחנו נאנחים. ובשפתו של הרב יעקב "המתגורר במדינה אחרת, עדן ביתו ומשפחתו ירחפו לנגד עיניו... אנשי ביתו עדן ימצאו משכן ברעיוניו..." לכן ההתרחקות הרוחנית היא "עזיבת ההרהור בעניני התנהגות אנשי ארצו הרעים ועל הסרת זכרונו בדרכי משפחתו המגונים, וגם עניני בית אביו יהיו מרוחקים ממנו לבלי העלותם על דעתו, כי כולם היו שוים בגנות המעשים ובפחיתות הדעות..."

   ובספר הזוהר בלשון הקודש בפרשת לך לך עמודים תל-תל"א, אנו מוצאים רעיון דומה אבל מכיוון אחר. "אמר רבי אלעזר לך לך מעצמך, לתקן עצמך, לחזק לתקן הדרגה שלך. לך לך, אין אתה כדאי לעמוד כאן בין רשעים אלו.

   ספר הזוהר ממשיך ומסביר את הפסוק מהפרשה הקודמת בראשית פרק יא (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:

   הזוהר מתייחס לביטוי "ויצאו איתם מאור כשדים." עם יצאו? מתברר שב"לך לך" יש סוד. ומהו הסוד? "הקדוש ברוך הוא נתן לו לאברהם רוח חכמה... וידע כוחות אשר ממונים על צדדי הישוב... כאשר הגיע (אברהם) לתוך נקודה של אמצע הישוב, שקל במשקל ולא היה עולה בידו. השגיח לדעת הכח אשר ממונה עליה, ולא יכול להידבק ברצונו. כלומר הבין שחסר איזה כוח כדי להבין את מלוא הכוחות שממונים על צדדי הישוב שהם שומרים על הישוב מהתפוררות. כוח זה הוא הגנת האל: (ג)...מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה:

   "שקל (אברהם) כמה פעמים וראה... שהרי כוח עליון שעליה, אין לו שיעור, עמוק וסתום, והוא לא כמו צדדי הדרגות של הישוב. השגיח ושקל וידע, שהרי כמו שמאותה נקודה אמצעית של הישוב, ממנו נתיסד כל העולם לכל צדדיו, כך גם ידע שהרי הכוח ששורה עליו, משם יצאו כל שאר כוחות שממונים על כל צדדי העולם, וכולם בו אחוזים. אז ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען." כלומר כל הכוחות שיש לנו פועלים רק אם יש כוח מאחד המגל על הכוחות, וכך יכול היה לצאת עם ביטחון מאור כשדים ולשמוע את קול האלוהים הקורא לו בחניה בחרן "לך לך"

   אם אתה אמור ללכת בדרך חדשה שאינה קשורה לדרך הישנה. חפש לדעת את הכוחות שאתה זקוק להם, את העיקרון המאחד את כולם ואת  הרגע שיורה לך: "עכשיו לך לך"

שבוע טוב

יששכר