פסיכולוגיה עברית | ארכיון פסיכותרפיה וריפוי ברוח יהודית

מאת:

סבתא חדשה

תאריך:

15/8/2004 06:46

נושא:

להיות סבתא-זה לא על עך פשוט, מסתבר

תוכן:

אני סבתא כבר שלוש יממות וכבר אני מגלה שזה הרבה יותר מורכב ממה שחשבתי במיוחד בכל הקשור לחלק שלי בשלישיה החדשה.
אני מזהה אצל חתני התנהגויות שנראות בעיני לא נכונות ומתקשה באיפוק, אם כי איני פונה אליו בדברים בנושא. ולדוגמא, נשיאת התינוק ביום בואו משנתו ממטתו כדי להציגו בפני בני משפחה שהגיעו: "להשוויץ בו" ולאפשר העברתו מיד אל יד, או גירוי פי התינוק בעזרת האצבע, על מנת לקבוע אם הוא רעב, לך תסביר לו שמדובר ברפלקס שאינו מקור לשעשוע.
הוא באופן שיטתי ממזער בחשיבות של כמעט כל דבר שאחרים עושים, כולל כל שלב בתהליך ההיריון, הלידה או אפילו רחיצת התינוק "צ'יק צ'ק, לא צריך לעשות עניין, אני יכול לרחוץ אותו גם בכיור". (מיזעור זה לא חל על עבודתו שלו).
הוא טוען כלפי בתי שלא צריך "לפנק" את התינוק וכשהיא מזיקה אותו על הבטן והחזה שלה לאחר הנקתו,
הוא מתלונן על שהיא מפנקת אותו ושעליו להיות במטתו. למותר לציין שבתי ממשיכה בהחזקתו, כי חשה שזה הדבר הנכון לעשותו.
ובכלל יש לי מין תחושה שהקשר הזה שמתחיל להיווצא ביניהם מפריע לו. הוא אף שאל מתי ניתן הכנס להיריון שוב, כי עכשיו הוא רוצה בת, כי הבן בד"כ קשור יותר לאמא והבת לאבא.
הוא בעד ספונטניות ברמה כזו שחלק מההכנות לקראת בואו של התינוק הביתה עדיין בגדר הכנות.
בקשתי לדעת ממנו מהם הזמנים הנוחים לשהותי אצלם, לא לללינה, על מנת לחלק את העומס לעזרת האם החדשה והתינוק והוא השיב שעפ"י הנוחות שלי, אבל הדגיש שהיא בתי, יכולה גם להשאר לבד ושעדיף גם שתשאר לבד מדי פעם. ובכלל שעלי לשחרר את הרסן ממנה. (רסן? זו המילה שנקב בה כדי לבטא את הקשר ביני לבתי)
הקשר ביני לבינה הוא קשר קרוב מאוד ואף אחת מאיתנו לא מרגישה שהוא קשר מגביל ומעכב, נהפוך הוא, מייצב, תומך ומאפשר.
אני מתגוררת מחוץ לעיר מגוריהם במרחק שעות נסיעה אחדות ולא יכולה להגיע באופן תכוף, מה גם שכרגע עומדים לרשותי שבועיים אחרונים לחופשת הקיץ אותם תכננתי להקדיש לעזרה לבתי לאחר הלידה.
מהטעם הזה ומהמחשבה שאין נכון הדבר כלל ועיקר, להשאירה לבד מהטעם "כי כך צריך", אני חשה בכעס מפעפע כלפיו בשל דבריו.
איני רוצה להכנס למערכת היחסים ביניהם, לא רוצה להכביד על בתי, אבל רואה את המצוקה שלה כאם צעירה שעדיין אינה יודעת מה לעשות, מעידה על עצמה ומרגיעה את עצמה ואת התינוק, שבסוף היא תלמד.
משהו שם לא עובר חלק...
אני יודעת שאני צריכה להשמר מפני נקיטת צעדים אלו או אחרים שהתוצאות עלולות להיות בלתי הפיכות לכולם, עם זאת אני מזהה תחילתם של תהליכים לא חיוביים.
מה עלי לעשות?