מאת: | מאשה | תאריך: | 11/8/2004 23:54 |
נושא: | עזרה | תוכן: | כבר כתבתי כאן פעם על המרורים שאני סועדת מצד שכני בעניין החתולים שלי. לתזכורת, החתולים נמצאים במבנה מתחת דירתם של שכני (מבנה שהוא המשך לדירתי, צמוד לגינה פרטית שלי), מחוסנים, מעוקרים, מסורסים, מתולעים, בקיצור, כל הטיפול.
לשאלה שהצגתי אז קיבלתי תשובות שמהן הבנתי כי גם על פי ההלכה היהודית אני פועלת לפנים משורת הדין שלא
לגרום כל נזק או תרעומת לשכני.
לפני מספר שבועות באה השכנה בדרישה לבני שלא לשיר בגינה, מאחר והתינוק ישן, למרות שהשעה היתה כבר אחרי חמש. הוא נכנס הביתה, שר שם, ואז השכנה צעקה ואיימה שתקרא למשטרה אם ימשיך לשיר. הילד נבהל. אני נבהלתי, כי הייתי בעבודה, והילדים שלי אוימו בהיעדרי.
השכנה מטופלת בשתי ילדות קטנות ותינוק כבן שנה וחצי. אני משערת שלא קל לה.
אני מביאה את סיפור הילד ואיומי המשטרה מפני שאני בתחושה שיש לה משהו נגדנו שאינו קשור כלל לחתולים. כאשר נטענו את הצמחיה בגינה, עמד השכן ביחד עם חבר ולא חדל להעיר הערות בעניין הגינה. לא החמיצו הזדמנות להעיר בכל דבר ועניין, החל בהתקנת מזוזה וכלה בפתח שדרכו עלינו להוציא את האשפה, אם שער הגינה או דלת הבית.
בכל פעם שאני מנקה לחתולים (וזה קורה מספר פעמים ביום) אני בתחושת חרדה קשה. למרות שהיחסים עם שאר השכנים תקינים עד טובים, ברוך השם, התחושה היא ששני עופות טרף מרחפים מעל ראשי. הווטרינר העירוני ביקר אצלנו ללא התראה מוקדמת, ומצא שאין מטרד ואין סיכון. ברוך השם. ואף על פי כן, אילו היה מישהו בא ולוקח ממני את כל החתולים, אולי למעט שניים, הייתי מאושרת ביותר (יש לי עשרה). אני משערת שהשכנה (בעיקר היא) חיה בחשש מפני מחלות למרות הפיקוח הווטרינרי והאישורים הווטרינריים שיש לחתולים. אני משערת שהם גם כועסים שהווטרינר מצא שהכל תקין. לפעמים יש לי תחושה שהכעס שלהם הוא חומר מוחשי רעיל שפוגע בי באופן מוחשי.
אין עמותה שתיקח את החתולים, למעט עמותות שמרדימות למוות.
מצד שני, גם אם באופן היפותטי הייתי מוסרת את החתולים איכשהו, מה הצעד הבא? לעקור את מיתרי הקול לילדי, חלילה?
בינתיים רע לי מאד. זוהי דירה חדשה, בית חלומות, שאנו משלמים עבורו משכנתא נכבדה. חדר לכל ילד (חשוב בעיקר למתבגרת שלנו), גינה (חשובה בעיקר לילד, שאוהב להשקות ולגרף וחולם להיות גנן). היתה תקופה ששקלתי לשכור חדר אצל חברה שגרה ברחוב המקביל, ולעקור אליו עם כל חתולי. הדבר היחיד שמנע בעדי היה מחסור בממון.
|
|