שלום לכולם

  ימים של מלחמה, ימים של פורענות. אנו בשבת השנייה של שלושת שבתות הפורענות. ירמיהו מכריז בפרק ב' כי דבר ה' היה אליו לאמור: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה."

   אחרי פתיחה מרוממת ומלאת תקווה זו, הרוח הרעה מנשבת. "כִּי-שְׁתַּיִם רָעוֹת, עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא-יָכִלוּ הַמָּיִם.  אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ, כִּי-פָנוּ אֵלַי עֹרֶף, וְלֹא פָנִים;"

   אבל כעת, בעת הרעה שוב אנו פונים לאלוהים "קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ."  היכן אלוהי העץ והאבן שואל ירמיהו? "וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ, אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ." האם דרך השם היא מדבר? "הַדּוֹר, אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה', הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי, רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד, אֵלֶיךָ?

   אנו נודדים בין אלוהים לאלוהים. האם נוכל לנדור את נדרנו לאלוהינו כפי שמציע שלונסקי? "...אם לא אפגע ולא יפגעו יקירי אני מבטיח ש..." מתוך נדר של אברהם שלונסקי בהקשר אחר לגמרי, נאמר במילותיו: "על דעת עיני שראו את השכול" בכל פינה כאן ומעבר לגבול. "ועמסו זעקות על לבי השחוח, על דעת רחמי שהורוני למחול, עד באו ימים שאיימו מלסלוח. נדרתי הנדר, לזכור את הכל לזכור - ודבר לא לשכוח. דבר לא לשכוח - עד דור עשירי עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם. עדי יוכלו כל שבטי מוסרי. קונם אם לריק יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי. ומאום לא אלמד גם הפעם.

שבת שלום ושקט

יששכר