תקציר פרשת פנחס במדבר פרק כ"ה פסוק ט'-פרק ל' פסוק א'.

   אלוהים נותן את בריתו לשלום לפינחס על שהכה את כזבי וזמרי. מתברר ששניהם אנשים ממעמד גבוה. כזבי בת מלך מדיין וזמרי נשיא בית אב לשמעוני. על חטאי מדיין, אלוהים מצווה על משה להכות במדיינים. במדבר פרק כה (יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: (יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: (יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

   משה מונה את בני ישראל מבני עשרים ומעלה כל יוצא צבא בישראל. מספר הפקודים היה 601730. במדבר פרק כו (נא) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים:

   חלוקת הנחלות עם כניסת בני ישראל לארץ כנען תעשה על פי עקרון של לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו. חלוקת הארץ לנחלות תעשה על פי גורל באין מפתח לקבוע את המיקום הנכון והצודק לכל שבט. בני לוי כזכור אינם מקבלים נחלה. במדבר פרק כו (נב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (נג) לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: (נד) לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: (נה) אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: (נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט:

   בנות צלופחד: מחלה, נעה, מלכה, ותרצה, דורשות ממשה נחלה. אביהם מת ובנים אין לו. הן דורשות הכרה כיורשות. ה' פוסק לטובתן ועל פי תקדים זה, ניתנת נחלה בירושה באין בן ממשיך, קודם כל לבת ואחר כך לקרובים אחרים על פי סדר שנקבע. במדבר פרק כז (ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: (ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: (ח) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: (ט) וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו: (י) וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו: (יא) וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה:

   אלוהים מצווה על משה לעלות על הר העברים לראות את הארץ ולהיאסף שם, כעונש על שהמרה פיו בעניין המים מן הסלע. במדבר פרק כז (יב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ: (יד) כַּאֲשֶׁר מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן:

   משה מבקש למנות לו ממשיך. ה' בוחר שוב  ביהושע ומשה ממנה אותו וסומך את ידיו עליו מול העם.  במדבר פרק כז  (כב) וַיַּעַשׂ משֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה: (כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד משֶׁה:

   משה במצוות ה', מזכיר רגע לפני הכניסה לארץ את הקרבת הקורבנות במועדי ישראל. המועדים הם החגים  שמייחסים להם חשיבות רבה כמועדי זיכרון לנושאים המרכזיים באמונה וההיסטוריה של העם. במדבר פרק כח (א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׂה לֵּאמֹר: (ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ:

שבת שלום

יששכר