י"ז בתמוז,
שבעה עשר בתמוז הוא אחד מצומות החורבן. זה היום שבו הבקיע טיטוס את חומות ירושלים בימי בית שני בשנת 70 לספירה, זה היום שבו הבקיע נבוכדנצר את חומת ירושלים בימי בית ראשון בט' בתמוז בשנת 586 לפנה"ס.
נבקעה החומה. אבל עדיין אין חורבן. האם נעמוד בפרץ? האם נרחיק את האויבים החודרים אל תוכנו? ההיסטוריה של בית המקדש מלמדת שנכשלנו. בית ראשון נחרב. בית שני נחרב. יצאנו לגלות.
ברגע הבקעת חומה רגשית, גופנית, משפחתית, קהילתית, לאומית, האם נלמד מן ההיסטוריה כדי שלא תחזור על עצמה? האם המערכת החיסונית הפיזית הרגשית והרוחנית תספיק לנו הפעם?
שלא להתאבל אי אפשר, להתאבל יותר מדי אי אפשר. נאחל שכל אחד ימצא את הכוונה הנכונה בציון יום זה.
יששכר | 
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
יששכר עשת