פעמים רבות מתלבטים דיירי, הוריהם, וחברי לעבודה לגבי משמעויות של פסיכוזה. אחד הדיירים, אדם יצירתי, בדק אפשרות להפסיק ליטול תרופות במטרה להגיע למצב פסיכוטי, לצורך שימוש בפסיכוזה כמקור עשיר ליצירותיו.

הורים בעלי מודעות לעניינים שמעבר מזהים בהתקפים פסיכוטיים יכולת לתקשר.

יש הטוענים כי יכולת לתקשר נובעת מכישורים טבעיים שטרם אותרו וטרם נחקרו. כלומר, מה שאנו מכנים "על-טבעי" (super natural) הוא בעצם "טבע-על" (super nature ). לגוגמה: איינשטיין טען שחלקיקים שנעים מהר יותר ממהירות האור נעים אחורנית בזמן. קסטלר, בספרו "האמנם צירוף מקרים" (הוצאת "עם עובד")

מדבר על האפשרות שיש אנשים בעלי רגישות לחלקיקים האלה. ומאחר והעולם הוא הולוגרפי, כל חלקיק כזה מייצג עולם ומלואו, ונושא מידע שאנשים כאלה יכולים לפרש.

ועוד כהנה וכהנה.

אני למדתי מניסיוני שלפסיכוזה יש פעמים רבות שורשים איתנים במציאות. קושי עצום מנע אפשרות להשיג משאת נפש, ומשאת הנפש הזו מיתרגמת לעיתים לפסיכוזה שמבטאת את משאת הנפש.

הקולות מופיעים לעיתים קרובות כשאדם אינו מבטא את צרכיו. הקולות צועקיפ במקומו, כי הוא לא נמצא במקום בו יש לו אפשרות לבטא את עצמו בבהירות ובחדות מספקת. ובאמת פעמים רבות שיחה נינוחה תוך ניסיון לברר אם היה עימות, או יש כעס, או תשוקה עזה שאינה יכולה להתממש, מאפשרת לקולות להירגע ולהיעלם.

השאלה היא, מה המחיר? מה המחיר שמשלם אדם על התקף פסיכוטי? מה המחיר שמשלמת המשפחה, בעיקר ילדים? וגם אם אותו אדם מוכן לשלם את המחיר בעצמו, האם טוב שישלמו אחרים את המחיר ביחד איתו בהיכנסו לפרדס של ההזייה?

בתרבויות מסוימות נטלים חומרים שונים במטרה להגיע להזיות. אבל שאמאנים עוברים הכשרה ארוכה במטרה להשתמש בהזיות הללו לטובת אנשיהם.

ולא כל אחד רוצה בהזיות הללו. יש אנשים שישנים עם אורות דולקים במטרה לסלק את הצללים.

יתכן שהתרופות הפסיכיאטריות מסוגלות לסגור את "העין השלישית", את יכולות התיקשור, במידה והן קיימות. לאנשים רבים זוהי רווחה עצומה. לא כל אחד רוצה בחוויות המפחידות של קשר עם עולמות אחרים, אם יש בהם ממשות ואם לאו.

בהמשך לתיאוריית השאמאן, דיברתי פעם עם מנהלת ההוסטל לגבי פסיכוזה ויכולות תיקשור. היא נתנה לי אבן בוחן ברורה מאד: "כל זמן שהמתקשר מרגיש טוב ומסוגל לתפקד בחיי יום יום - זה תיקשור".

ומתוך ראיית הסבל העצום העובר על אדם שנתקף בפסיכוזה, ומתוך הסבל העצום של משפחתו, מהמקום שלי, יש לי הרגשה שמוטב לוותר על ההטבות המפוקפקות שעשויה פסיכוזה לשאת.