הגר היקרה,

כל כך הרבה שנים חלפו מאז, כל כך הרבה לידות, כל כך הרבה סבל, המון מוות, המון המון מוות. כל כך הרבה שינאה, כל כך הרבה כאב. ועכשיו, פתאום אני קולטת שזה הכל בגלל הקינאה שלי בך, מאז. כל כך קינאתי בך וכל כך הציף אותי כאבי כשאברהם גירש אותך ואת ישמעאל למדבר. איך לא הצלחתי להתגבר, איך נפלתי בבור הזה. במקום לשמוח בשבילך ובשביל אברהם שנאתי אותך, במקום לפרגן לאברהם שסוף סוף יש לו בן, אחרי כל כך הרבה שנים של געגוע, איבדתי את האמונה באלוהים, נתקפתי ייאוש- עכשיו הוא כבר לא צריך אותי, עכשיו כבר לא יהיה לי ילד. וכל כך רציתי ילד, הגר, את יודעת, זה כל כך קשה כשאין ילדים. אבל תראי מה קרה. הילדים שלנו, במקום לשחק ביחד וללמוד ביחד תורה וחשבון, רבים כל הזמן. ישמעאל לא סולח ליצחק. יצחק לא סולח לישמעאל. כל כך הרבה שנים הם רבים על הארץ הזאת, שכבר אדומה מרוב דם. אני מבקשת ממך סליחה. בבקשה תסלחי לי. מתוך כאב וחוסר אמונה וחולשה גדולה סילקתי אותך מחיי. בואי ונחזור להיות חברות. בואי נגדל ביחד את הילדים שלנו. בואי נלמד אותם להפסיק לריב על הארץ הזאת. יש מקום לכולנו.

שרה.