נאום יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, לקראת חג העצמאות הראשון

(ד' אייר תש"ט - 3 במאי 1949)

חברי הכנסת,

כתעודה חיה של עובדת עצמאות ישראל התכנסנו היום, כדי לקבל את פני החג העברי הגדול. התכנסנו כדי לקבוע ולרשום בדברי ימי עם ישראל, כי מלאה השנה הראשונה לעצמאותה של מדינת ישראל.

השנה הזאת היתה שנת בחינה גדולה ושנת פצעים קשים. אולם זאת היתה שנת רפואה, שממנה ארוכה לפצעי האומה בכל הדורות.

ביום ה' באייר, יום הכרזת מדינת ישראל, קמו עלינו לכלותנו ולעקור משורשו מפעל דורות חלוציים. צר ואויב רב-גוונים ורב-מזימות קם עלינו, אולם אנו יכולנו לו. החג הזה בא לבשר, כי במקום כליה באה פריחה, במקום עקירה והרס באו נטיעה ובנין. תוחלת דורות מצאה בחג הזה את ראשית תיקונה.

ביום ה' אייר, בדרכי ציון המתחדשת, יצעדו גיבורי ישראל, אשר בזכותם ובכוחם מתרומם על בית ישראל נס השחרור. גאים ומאושרים נלווה את מצעד צבא ההגנה לישראל, ובלבנו נברך את ברכת "שהחיינו" לראות אותם חיים, שלמים ונכונים למות על משמר שלומה ושלמותה של מדינת ישראל.

אולם רגשנו הער והדווי יראה בשורות הצועדים ובראשם, גם את כל בנינו, אחינו ואחיותינו, אשר בחייהם קידשו וחייבו את עתידה של האומה, הבנים היקרים שלנו בכל המצודות, מצודות האבות והמצודות החדשות של הבנים, בערים הקדושות ועל הגבולות ובכל מרכזי החיים החדשים; עליזים ומתרוננים קמו לריב את ריב עמם, ובדמם ובגופם ביצרו את תנועת העצמאות המחודשת של האומה.

הבנים היקרים האלה אינם רואים אותנו, הם אינם רואים את הגאולה שחוללו בגופם וברוחם. אולם אנו ובנינו אחרינו נראה תמיד את דמותם הקדושה והיקרה, המאירה כעמוד האש את הדרך לכל אסירי ציון וגאוליה. האומה זכור תזכור ותקדש את זכרם של בניה, אבירי ישראל ותפארתו.

רגשנו יראה ביום ה' באייר לא רק את יורשי וממשיכי התקוה הנושנה; כי ביום זה יעבור לעיני הרוח שלנו מצעד כל הדורות, דורות של קידוש השם מתוך יסורים ותקוה מתמדת, ודורות של מפעל משחרר מתוך תקוה מתגשמת. ובתוך אלה ייראו ביום זה לעיני כולנו מיליוני אחינו, אשר שם ישראל הביא אותם להשמדה, ובין אלה ייראו שוב דגולים ומקודשים, אנשי שארית-הפליטה ואנשי ראשית המתעוררים והמתקוממים, לוחמי הגיטאות אשר ניתקו את כבלי העבדות בהתקוממם. כולם כולם ייראו ביום ה' באייר ויתלקטו יחד ביום זה כפורצי הדרך ופותחי שערי הגאולה לאומה.

החג העברי החדש חוצה את ההיסטוריה שלנו, מעבר מזה תקופה ממושכת של אבלות ציון, ומעבר מזה - תקופה הבאה עלינו, כבירת מאמצים של נחמת ציון.

כנסת ישראל הראשונה המתכנסת ביום השנה הראשון לעצמאות ישראל לקבל את פני החג העברי היקר, שולחת את ברכתה לכל בית ישראל. יהי רצון שהחג הזה יהיה לברכה מתמדת, והתקופה הבאה תביא את הנחמה המלאה לציון ולכל בני האומה.

תחי מדינת-ישראל! תחי ממשלת-ישראל! יחי עם-ישראל!
נצא לרחובות מדינת-ישראל ונחוג עם העם את חגו-חגנו!

הביא יששכר