לקראת יום השואה

לקחי השואה

   יזכור החי את מתיו, כי הנה הם מנגד לנו, הנה ניבטות עיניים סביב סביב. ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם. דורש אבא קובנר.

   ושלונסקי נודר נדר. קונם אם לריק יעבור ליל הזעם, קונם אם לבוקר אחזור לסורי ומאום לא אלמד גם הפעם.

   גבירטיק מזהיר אותנו שאם שוב תפרוץ שריפה בעיירה. רק בידינו לבד היא העזרה, חיש נושיט יד אוהבת ונציל מהמוות. בדמנו נכבה שלהבת, חיש נכבה בדם, מרחוק לא נעמוד כי האש עולה. אל נא נחבק ידיים.

   פרופ' יהודה באואר, חתן פרס ישראל לחקר השואה, אומר שהסכסוך הישראלי-הפלשתיני עלול להוביל לרצח עם, אם אחד הצדדים יתחזק יותר. לכן מעורבות חיצונית חיונית ונחוצה. רצח העם שנעשה ליהודים יכול לקרות שוב, לא בהכרח באותה הדרך, לא בהכרח נגד היהודים, אבל לכל אחד. חקר עברך הכרחי להתמודדות עם המציאות, מאמין באואר.

   פניה ברגשטיין מזכירה לנו את הניגונים ששתלו בנו אמותינו ואבותינו. ניגונים מזמורים שכוחים. גרעינים, גרעינים נשאם לבבי. הבה וניתן להם לעלות ולצמוח.
   אנו היהודים זקוקים לבית לאומי ולהגנה. ואנו זקוקים לדעת שהרוע האנושי אין לו גבולות, והוא עלול לתקוף אפילו אותנו. אנחנו זקוקים להבנה עמוקה שיש להילחם בעוול באשר הוא.

   צבי גיל ניצול שואה אומר לנו שהשואה שייכת למורשת האוניברסלית של כל בני תרבות, היא שקבעה את אמות המידע לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות, ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" אנו קוראים עם הלל הזקן. זהו המסר שלנו לאנושות, זאת המורשת לדורות הבאים.

הביא

יששכר