בעקבות דברים שקראתי היום בעתונות מאת הרב ברנדייס. אני לא אתייחס לתוכן הדברים אלא לרעיון הכללי שלו: הוצאת מצריים מתוכינו.
יציאת מצריים היתה מעשה ניסי שארע תוך פרק זמן קצר יחסית. אמנם תהליך הפירוד כלל כמה מכות כואבות ומחירים כלכליים - אבל ביד חזקה ובזרוע נטוייה הוצאנו באחת מבית עבדים למדבר.
המדבר עדיין לא הבטיח את החירות. הוא טמן בחובו הזדמנות לתהליך הקשה. בעוד שיציאת מצריים היתה מעשה ה' - ומעשה ה' בלבד. בתוך מעשי המדבר ניתנה לעם ישראל לקחת אחריות על גאולותו ועתידו. השזירה היפה הזאת שבין מעשי שמיים לבין מעשי האדם היא זו שבנתה לנו את "בית הבחירה".
כולנו מכירים את ה"מדבר" הזה. אנחנו רחוקים מהמקום הפוגע, מהאירוע שהרע לנו, אך אנחנו ממשיכים לשאת את מה שהפנמנו ממנו בתוכינו. את רגשי האשמה, הקורבנות, את הכעסים, את ההזדהות עם התוקפן...
אז איך מוציאים את "מצריים" מתוכינו? איך מורידים את משא העבדות מעל ליבנו?
באמת צריך 40 שנה בשביל זה? | 
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
ענת ירקוני
לפעמים גם יותר...
שלח דואר לצביאל רופא
הודעות נוספות בפורום