שלום כולם,

רציתי להתייעץ או לחלוק איתכם את הרגשתי בנוגע לנושא של העצמה אישית.

המושג הזה נלמד בהצלחה בקורסים שונים המסתובבים בשוק והרעיון הוא יפה מאוד.

הרעיון הוא לתת לאדם לדעת ולהרגיש את יכולתו הרבה לעזור לעצמו ולהעצים את אישיותו.

אך דא עקא שיש פה התנגשות עדינה עם האמונה ועם הרעיון המסוכן של: "כוחי ועוצם ידי".

ואת ההתנגשות הזאת אני מעוניינת לפתור,לצאת מתוך הסבך.

אני לא נגד העצמה אישית,אני מאוד בעד.

קראתי רק בזמן האחרון איך תנועות הנוער בזמן השואה פעלו והצילו יהודים,זייפו תעודות ודאגו לכלל.

הדברים באו מהאמונה שיש בכוחם לעזור,בני הנוער האלה האמינו ביכלתם ובכוחם.

וזה ממש מחמם את הלב.

אבל איך להגיע לנקודה הזאת של כוח מבלי לגלוש להאשמות מטופשות של "הליכה כצאן לטבח"?

היום חוקרי השואה יודעים שלא היתה הליכה כזאת וקשה היה לתאר שמתרחש רצח עם כאשר המושג הזה כלל לא היה מוכר כפי שהוא ידוע לנו היום.

אני מצטערת אם אני קצת מבלבלת אתכם ,זאת דוגמא להבהרת הנקודה שבה אני מתקשה.

אני אסכם: איך ליישב את הסתירה או להראות שאין סתירה בין אמונה לבין העצמה אישית?

תודה מראש על כל התייחסות לנושא.