ושוב הפגיעה המיומנת הזו של לספר אודותי המצאות משונות, ולהשביע אנשים לא לספר לי על כך.
ולא בגלל זיקנה, אלא כי כך היה תמיד.
להקדיש את היום החופשי שלי לניקיונות, להסברים, לכל מיני מעשים פעוטים ומשונים, רק כי אבא ביקש.
למחול על שנים של פגיעה, בי ובאמא שלי ז"ל, פגיעה בה על סף מותה, פגיעה בי בזמן שהתמודדתי עם הגסיסה שלה.
למחול מפני כבוד אב, למחול כדי לתת הזדמנות נוספת לו ולי, למחול כדי שילדי יגדלו עם סבא.
למחול במחשבה שאולי אולי הייתי יותר מדי לצד אמא, ועכשיו תורו כי היא הלכה. מבלי לשכוח שהייתי לצידה מפני שהייתי ילדה הורית לשני ילדים ששיחקו במכות ופיוסים, והיא היתה הילדה העדינה מבין שניהם.
ואני שואלת, כמה אפשר למחול?
כמה אפשר לכבד אב?
כמה אפשר לספוג?
| 
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
מאשה שריד
בין היחס לאל ליחס להורה.
שלח דואר לצביקה מאירי
הודעות נוספות בפורום
נר זכרון לאבי.