שאלת היחס בין חג ראשון של פסח לבין החג השני היא שאלת היחס בין נס יציאת מצרים לבין נס קריעת ים סוף.

מה אומרת לנו היום כאן ועכשיו יציאת מצרים? ומה אומרת לנו קריעת ים סוף?

ברור ששני ארועים מכוננים לאומיים אלו עוסקים בפריצת גבולות ויציאה משעבודים, אבל מה הפן המיוחד שמדגיש כל ארוע בפני עצמו?

מצאתי שפת אמת נפלא המתייחס לנקודה:
"וזה ההפרש שבין יציאת מצרים לקריעת ים סוף.

כי יציאת מצרים רק שיוצאין מהמיצר אבל נשאר המיצר.

וקריעת ים סוף הוא שנדחה כל המיצר מפניהם.

והוא מטעם שיציאת מצרים היה רק בחסד השם יתברך, ולא יוכל להיות נדחה המיצר רק ע"י עבודת האדם שזכו בקריעת ים סוף לנס מצדם וממילא נעשה הנס תוך גוף המיצר".

מסביר השפת אמת שביציאת מצרים בני ישראל יצאו ממצרים - כלומר מצרים נשארה עומדת בעינה ובני ישראל יצאו מתוכה,

ואילו בקריעת ים סוף - בני ישראל נשארו במקומם והים נדחה מפניהם. הים הפך לחרבה. מקום מסוכן הפך למקום בטוח ויציב.

ההבדל הלכאורה טכני הזה, מתגלה בתור הבדל מהותי ביותר בענין התגברות על מיצרים כלומר בענין מאבקים פנימיים / משברים:

בשלב ראשון כאשר אנחנו מתגברים על קושי קשה מאד, אז הקושי נשאר בשבילנו, אלא שאנו מתגברים עליו. תמיד ישאר מאבק בין הקושי וביננו, אלא שאנחנו מצליחים לצאת ממנו.

בשלב אחרון הקושי כבר נדחה מפנינו, כלומר הקושי כבר לא קיים בשבילנו, הקושי הפך מים מסוכן למקום יבשה בטוח.

השפת אמת קושר את התוצאות הללו לסוגי ההתגברות על המכשולים:

ביציאת מצרים - ישנו מצב הרבה יותר ראשוני - בני ישראל היו שקועים בתוך טומאות מצרים, במ"ט שערי טומאה, היו עבדים בזויים מסכנים וממוטטים, כל יציאת מצרים באה מצד הקב"ה ששמע לצעקתם והוציא אותם בדרך נס ממצרים, גאולה זו היתה ניסית, ומצרים נשארה עומדת על תילה,

בקריעת ים סוף היתה עבודה מצד בני ישראל - הם במסירות נפש נכנסו לים סוף המפחיד בידיעה שלמה כי זו מצוותם, ולכן זכו שהים עצמו נדחה מפניהם. כלומר הם שברו את המיצר בעבודתם.

נמצאנו למדים שישנם שני שלבים או שני סוגים בהתגברויות:

1. כאשר עם או אדם נמצאים במצב נורא ואיום, שקועים בחטאים ובעבדות איומה, ואינם יכולים לעזור לעצמם - השם שומע את צעקתם ומוציא אותם ממיצריהם. היתרון של מצב זה הוא שהוא קיים בכל אדם ובכל זמן, ותמיד קיימת נקודה של גאולה בכל אחד שיכולה להוציא אותו מהבוץ העמוק שהוא שקוע בו. החיסרון של נקודה זו היא שהיא לא מתחילה מהאדם אלא מהשם ולכן האדם לא השלים את ההתגברות שלו על הקושי וממילא הוא נמצא במצב של מאבק מתמיד.

2. כאשר אדם או עם מוסרים את נפשם למען המצווה שהם מאמינים בה - המיצר מתבטל לחלוטין ומתגלים חיים חדשים באופק. יבשה במקום ים. החסרון של נקודה זו היא שהיא מתחילה מהאדם ולא מהשם ולכן תלויה באדם ולכן לא תמיד תתקיים, ויתרונה הוא בתוצאותיה.

שנזכה לצאת ממצרים ולקרוע את הים,

חג שמח,

מושון.