הבאת העומר

   בתקופת בית המקדש, ביום השני של פסח, היו בני ישראל מביאים לכהנים את האלומה הראשונה מקציר השעורים של השנה החדשה הנקראת "עומר התנופה" בסיס המצווה הוא ההתבוננות על העולם מתוך מעשה החסד הגדול שעושה הקב"ה עם כל בריותיו לחדש להם בכל שנה תבואה למחיה. לכן ראוי לנו שנקריב לה' ממנה למען נזכיר חסדו וטובו הגדול טרם נהנה ממנה".

   התנועה הקיבוצית שביססה חלק נכבד מחייה על חקלאות השיבה את הטכס למקומו הראוי לו. שנים רבות תפס טכס קציר העומר מקום נכבד במסכת החיים הקיבוצית.

   אוכלוסיית הקיבוץ, מטף ועד זקן יחד עם האורחים הרבים אשר היו מגיעים, הייתה יוצאת לשדה על שיירת עגלות רתומות לטרקטור, עם כלים חקלאיים כשבראש השיירה היו רוכבי סוסים עם דגל הקיבוץ ודגלי הלאום והמעמד.

   הטכס כלל תוכנית אומנותית, סקירה, קציר השיבולים, ואחר-כך הפעלת הכלים תוך הצגת פעילותם.

ספירת העומר,

עליה רוחנית הדרגתית דרך מידות האדם וחובותיו.

אחת המתנות היקרות ביותר שהאדם מקבל מבוראו הוא הזמן.

בין פסח לשבועות אנו סופרים חמישים ימים שעוברים.

זוהי הזדמנות לחוש את הזמן שעובר ולהעריך כמה יקר הוא.

בסיום הספירה בחג השבועות נקבל יחד כמו בכל שנה את התורה כפי שכל אחד יבין אותה.

ימי הספירה הם גם ימי הכנה רוחנית לקראת מתן התורה כפי שכל אחד יבין אותה השנה.

הספירה היא גם מדרגה וגם הסיפור וגם הספיר, האבן היקרה המאירה עבורנו.

לכל אחד מאיתנו סיפור אישי המשתלב בסיפור עם ישראל.

את התהליך אנו מקיימים יחד באותה התקופה, משנה כוח ליחיד כחלק מן היחד.

שבע מידות מוסריות של ספירת העומר להעמיק בנו.

"חסד": מידת הנתינה ללא תמורה. אהבת האחר הטהורה. "ארך אפיים ורב חסד"

"גבורה":  מידת האומץ להתגבר על מכשולים, לעמוד בניסיונות. "לִי גְבוּרָה."

"תפארת": מידת היושרה היופי שבמעשינו הישרים. "ועתרת תפארת בראשך"

"נצח": מידת התקווה והצמיחה הנחלת דרכנו מדור לדור. "נצח ישראל לא ישקר."

"הוד: מידת ההודיה. התודה שאנו יכולים לבטא. "מודה אני לפניך."

"יסוד": מידת ההמשכיות החיבור לשרשים. מנין באת ולאן תלך "אדם יסודו מעפר" 

"מלכות": מידת הצניעות "לך ה' הממלכה"

בכל שבוע נחשף היבט אחר כדי שנהיה ראויים לתורה בשבועות.

מועדים לשמחה

יששכר