...או מוטב לעשות כל עוד האופציות פתוחות והן בידיך מאשר כאשר אתה לחוץ, כפוי ואף ניזוק.
"פעם אחת היה קיסר גדול אשר לו מספר שרים נאמנים. הבכיר ביניהם היה חביב עליו מכולם. הלכו הקיסר ושריו למשתה רב משתתפים. כטוב לבו ביין קרא הקיסר אליו את שרו החביב וציווה עליו לרקוד בפני כל באי המשתה ריקוד קטן. השר נדהם, החוויר כסיד וכמובן סירב להתבזות. הוא ענה למלך שלא יוכל להיענות לפקודתו המבישה. לרגע היה נדמה שהמלך ייתקף בזעם, אך במקום זאת קירב את שפתיו אל אוזנו של השר המפוחד ולחש לו במתק קול: "אם לא תרקוד עכשיו ריקוד קטן, תיאלץ לרקוד אחר כך ריקוד גדול!"
וקברניטי היהדות במאה וחמישים השנים האחרונות לא השכילו לקרוא את המפה וממצב של כ-100% יהודים דתיים אורטודוקסים הגיעו בימינו לפחות מ-20% יהודים אורטודוקסים. הם לא היו מוכנים לעשות "ריקוד קטן". למשל, הם לא היו מוכנים לאפשר שימוש בחשמל, סמוך לגילוי, ביום השבת. אז עכשיו הם עושים את "הריקוד הגדול" כאמור (ראה ערך הגזירה שהציבור אינו יכול...).
כנ"ל, עוד ממסד המנסה בכל כוחו להיאחז בקרנות המזבח: הפסיכותרפיה. זו האחרונה עדיין לא קלטה בגרוש, שעידן הפטרוניות כבר נמלט על נפשו ובקרוב יפוס מן הארץ. כמובן, שציבור המטפלים גם לא שמע על "שקיפות"... ואולי שמע גם שמע, אך לא הפנים אפילו קורטוב! (טוב, אולי בעניין זה רק טיפול יעזור :-).
ויום בהיר אחד המציאות = הצרכנים = בני המשפחות = החברה כולה, תגרום למקצוע להבין שהוא לא הסתגל לרוחות החדשות שנושבות על פני הארץ... ושאי אפשר יותר להמשיך כך... ואז, למי שתקוע ומחופר, תהליך שכזה המעמת את המקצוע עם המציאות השוררת והמקובלת עלול להכאיב...
הוא מה שאמר המשל: בלשון המעטה, תמיד "הריקוד הגדול" הוא פחות סימפטי !
|