זו לי הפעם הראשונה שאני כותבת כאן בפורום, אך הנני צופה סמויה בו מזה זמן רב. אני מאד מאד נהנית לקרוא בפורום מדי פעם ונעזרת לא מעט בתובנות שלכם.

אני אשה דתייה, רווקה מעל גיל 30 הכמהה כבר לקשר זוגי שיוביל לנישואין. בשנה האחרונה עברתי הרבה תהפוכות בחיי האישיים, בעיקר מבחינת תעסוקה, וקריירה. הצלחתי להגיע למצב שבו אעבוד פחות מבעבר ובכ"ז השכר מספק ב"ה. מצאתי לי מסגרות ללימודי יהדות בהיבטים מאד מעניינים שמשפיעים מאד על חיי.

לפני כחודשיים התחלתי לקחת שיעורים בספר התניא במסגרת של קבוצה מצומצמת מאד מטעם חב"ד. המפגש עם התכנים והחיבור שלהם לחיים ולמהות החיים על פי התניא גרם לי בסוף אחד השיעורים להצפה גדולה עד כדי בכי. בסוף השיעור האחרון לאחר שכולם הלכו ונשארתי רק עם המרצה פרצתי בבכי והרגשתי בלבול גדול והצפה של דברים לא מובנים, שכן בדרך כלל אני מרגישה שהחיים שלי עלו על מסלול נכון ושאני עושה עבור עצמי יותר מאי פעם. המרצה, שלא מכיר אותי כלל ומעבר לדיאלוג שלנו במהלך השיעורים, לא יודע עלי דבר, הציע תוך כדי שיחה שאולי מה שאני חשה זו "בדידות דתית" ושאני צריכה לחפש מסגרת של נשים לומדות יהדות ולאו דוקא מסגרות מעורבות (בנים ובנות הלומדים יחד) שעלולות לבלבל אותי.

חברה טובה ששאלתי ושמכירה אותי טענה שהוא אומר את הדברים האלה במסגרת השליחות של הרבי החב"דניק.

שאלתי לכם היא - האם אתם מכירים את המושג "בדידות דתית"?

תודה ושבוע טוב

"אילה תועה"