מתוך שפת אמת לפורים  (שנת תרל"ט):

"קימו וקבלו"... להיות עושים"... וכתיב "לעשות אותם ימי משתה ושמחה"...  (מתוך המגילה)

ומה זה שבח הגדול שקיבלו עליהם מעשה זו?

ואיתא בזוה"ק כי בפורים מתקנים ע"י עונג כמו ביום הכפורים ע"י עינוי ע"ש.

וכמו ביוה"כ נגמר הכפרה ואמר סלחתי. והוא ע"י תשובה במ' יום שע"ז נתקן ימי אלול לתשובה מיראה.

וכמו כן בחדש אדר מאהבה ושמחה זוכין לתשובה וע"י שנתקן העשי' לכן המצוה במשתה ושמחה.

----

כלומר חג הפורים הקדוש מקביל ליום הכפורים הקדוש !

ביום הכפורים זוכים לתשובה, ובחג הפורים זוכים לתשובה !

אלא, שביום הכפורים ישנה תשובה מיראה, תשובה ע"י עינוי, ולכן מצוה לענות את הנפש,

ובפורים ישנה תשובה מאהבה, תשובה ע"י עונג, ולכן המצוה במשתה ושמחה.

מה דעתכם ידידי,

מהי תשובה מאהבה ומהי מיראה?

איך מגיעים לתשובה מיראה ואיך מאהבה?

ולאלו מצבים מתאים כל סוג של תשובה ?

ואיך זה מסתדר עם שני חגים מרכזיים אלו ???