מתוך הכנס התשיעי של פרוייקט "חיות וחברה" יולי 2004.
מבט יהודי על חיות וחברה
הרב יגאל שפרן, ראש "מרחבים" והמחלקה לרפואה והלכה ברבנות ירושלים, מרצה לאתיקה רפואית בביה"ס לרפואה
לסוגיית הקשר שבין אנשים לבעלי-חיים ביהדות יוחד מקום נרחב בספרות ההלכה. בשל היותה רחבת היקף כוללת סוגיה זו גם התייחסויות הנראות לכאורה כסותרות, ורק מבט כוללני ומקיף יכול להבהיר את השאלה: מהי בעצם עמדתה העיקרית של הפילוסופיה של ההלכה ביחסה אל הקשר אדם-חיה.
את האמביוולנטיות לכאורה ניתן לראות בעובדה כי המונח התלמודי "צער בעלי-חיים" נפוץ בספרות ההלכה אך משמש גם במסכת חולין, העוסקת בענייני שחיטה ובשר. נוכל להסביר את השימוש הסותר לכאורה שנעשה במונח זה, רק אם נשתית את מקורה של התביעה להגינות ולרווחה כלפי החיות לא על "זכויות בעלי-חיים" אלא על "חסד כלפי בעלי-חיים". לשינוי כזה משמעות מרחיקת לכת.
הפנייתו של שלמה המלך "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם", כמו גם עשרות מקבילותיה בתנ"ך, מעוררת תמיהה נוספת: מדוע בספרות התלמודית ההמלצה או אף האזכור של תרפיה באמצעות בעלי-חיים היא מועטה יחסית, למרות מאות התייחסויות חיוביות כלפי בעלי-חיים בתנ"ך ובספרות הקודש? גם ליישובה של תמיהה זו משמעות מרחיקת לכת. ההלכה מוסיפה ומעלה סוגיה נוספת: לא זו בלבד שיש לדאוג לרווחת בעלי החיים מבחינה פיזית אלא שיש להכיר גם באיסור לגרום להם ייסורים נפשיים.
ההשקפה התורנית מדברת אודות שלוש תקופות שעל העולם לעבור בהתפתחות הקשר שבין אנשים לחיות. מבט-העל לעבר תקופות אלו מוביל למסקנה שדווקא יתר עדינות ביחסי האנוש שלנו והתעלות גדולה יותר בתחום הרוחני, הן הן הערובה לרווחת החיות, כמתואר בחזון אחרית הימים ובשירת הקודש.
שבוע טוב
יששכר | 
מנהלי הפורום
יששכר עשת
לאשכול הקודם
לאשכול הבא
חזרה לארכיון
אתיקה רגשות ובעלי חיים/ספר